הגיגים, מחשבות וסיפורים

כן, זה מסובך. 

כן, אנחנו רחוקים פיזית. 

כן, כרגע אנחנו לא יודעים מתי ואיך ניפגש. 

כן, את הכלבה הסקסית שלי.

ראיתי אותה נכנסת לבר, עם שיער שחור ארוך גולש, עיניים גדולות ויפות עם ניצוץ שובב. היא ישר הדליקה בי משהו. 

היא ישבה לבד, ועוד לא הספיקה להזמין משהו וכבר ניגש אליה מישהו. הלך אחרי דקה, נראה מאוכזב. אחרי הבירה השנייה שלה היא אכזבה כבר חמישה. 

מצד אחד, כן, בא לי לגשת אליה. מצד שני האכזבה מבאסת, אז למה לנסות? 

היא הרימה את מבטה, סקרה את החדר, וראתה שאני מתבונן בה. היא החזירה את מבטה אל הבקבוק, וסירבה לתורן שניסה. אחרי רבע שעה שוב הרימה את מבטה וסקרה את החדר, ושוב נתקלו מבטנו. היא הרימה את הבקבוק, כמה מהכיסא, גבוהה ויפה, שדיה הגדולים מקפצים כאשר ירדה מכיסא הבר בחצי קפיצה, גורמת לחצי בר להשתנק. ניגשה אלי לשולחן, הניחה את הבקבוק והתיישבה. 

"אני מניחה שאתה לא מחכה לאף אחת, וגם אם כן זה בעיה שלה" היא אמרה.

בלעתי רוק באומץ. "האמת שאני לבד פה היום, אז את יכולה לשבת איפה שאת רוצה".

"איפה שאני רוצה אה? אני אזכור את המילים האלו" היא ענתה. "כמה זמן תכננת להסתכל עליי לפני שהיית ניגש להתחיל איתי?"

"האמת? " עניתי," לא הייתי ניגש.. אני ביישן מדי".

" מי שתבייש מתייבש, לא שמעת על זה? במקסימום הייתי אומרת לא. אתה כזה פסיבי בכל החיים שלך?"

"לא הייתי אומר שאני פסיבי, אבל יש דברים שיותר קשה לי לנקות בהם יוזמה", עניתי לה.

" טוב, אז אני מבינה שיש לי פה עסק עם בחור שאוהב שמפעילים אותו אה? טוב מר בחור, תכננתי לצאת מפה עם החתיך הבלונדיני, אבל העיניים העצובות שלך תפסו אותי, אז אתה תצטרך להיות יותר טוב ממנו. אני גרה חמש דקות מפה. בוא". היא קמה, זרקה שתי שטרות על השולחן, הרימה אותי מהיד, וספק גררה אותי אחריה.

אני מתקדם מהר אחריה, מנסה להספיק אותה עם רגליה הארוכות הנעולות בנעלי עקב גדולות, ובלב שלי פרפרים שמדלגים בפנים. אנחנו מגיעים אליה הביתה, היא פותחת את הדלת, וספק מכניסה ספק דוחפת אותי פנימה. אני נעמד במרכז הסלון, ורואה מלא תמונות נופים מהממות, אשר חתומות עם השם עדי למטה בקטן. 

"אז את צילמת את כל זה עדי?" 

"אז מי עוד יצלם ככה? הסבא שלי? ואני אוהבת שהבנת את השם שלי רק מהתמונות, לא כולם הבינו שזו אני, אני אוהבת בחורים חדים... אבל עדיין לא חד כלכך אה?" שאלה. 

לא הבנתי מה פספסתי, והתחלתי להסתכל מסביב, לראות מה אני מפספס. 

"אתה מפספס אותי פה מטומטם, בוא לפה" היא אמרה. 

הלכתי אליה חצי מבויש חצי נרגש, והסתכלתי לה עמוק לעיניים. 

" אתה מבין, זה שאתה מסתכל לי לעיניים זה אחת הסיבות שאתה מפספס... ".

היא תפסה אותי מהצוואר בעדינות, והחלה לנשק אותי. הפה נפתח, והלשונות שלנו התחילו לשחק יחד, והנשיקות החלו להפוך תשוקתיות יותר, חיות יותר, דחופות יותר.

היא משכה אותי אחריה לספה, דחפה אותי, וטיפסה עליי, מתיישבת עליי וממשיכה לנשק. הרגשתי את הבליטה שלי נלחצת אליי, חזקה וגדולה, עבה מכל מה שהרגשתי בחיי, גדולה מכל מה שהרגשתי בחיי. היא מעוררת אותי ברמות שלא חוויתי אף פעם לפני. מעוררת יותא מדי, הוא בחיים לא היה ככה גדול, כמעט כאילו זו לא בליטה שלי... 

זו לא בליטה שלי? אני מרגיש את הזין שלי נלחץ אליה על התחת, כשהיא יושבת עליו, אבל אני מרגיש את הבליטה החזקה כלכך דווקה על הבטן שלי... 

אני מפסיק לרגע את הנשיקה, ומסתכל למטה, על האזור של הכוס של עדי. 

"אה, אז עכשיו סוף סוף שמת לב אה? לקח לך זמן... מה גרם לך לשים לב?". 

"אממ, זה שיש לך זין שנלחץ עליי גרם לי לשים לב לזה.." עניתי לה. 

"זהו? בלי מחמאות לזין הגדול שיש לי? בלי מחמאות שאני לא נראית או נשמעת? זה כל מה שיש לך לומר?" היא שאלה. 

"טוב, את באמת לא נראית או נשמעת, אבל אם תשימי לב.. לא ירד לי.. ההפך. אז מה אכפת לי?" עניתי לה. 

"אז הגיע הזמן שתראה אותו באמת". 

היא קמה ממני, והורידה חולצה, החזייה ירדה מהר אחריה חושפת ציצי גדול מקפץ ומושלם. העקבים עפו, המכנס יורד, חושף תחת עגול ויפה חשוף עם פס חוטיני, ואז לדובדבן שבקצפת... סליחה, לא דובדבן.. בננה, הבננה שבקצפת.

יש לה זין ענק. נראה כמו 20 סנטימטר לפחות, עבה כמו שלא ראיתי מימיי, ופשוט יפה. אין דרך אחרת לתאר אותו. "וואו. פשוט וואו" היה כל מה שהצלחתי לומר.

"קום, תתפשט. אני גם רוצה לראות אותך" היא אמרה. 

התפשטתי מהר, כבר לא מתבייש בגוף שלי, שלם איתו כמו שלא הייתי שנים, וחושף זין חלק וממוצע, שיחסית אליה נראה קטן. 

"זוכר שאמרת שאני יכולה לשבת איפה שאני רוצה? נראה לי שאני אקח את מה שאמרת... שכב על הספה". היא מיקמה אותי בצורה שתהיה לה הכי נוחה, טיפסה מעליי, והניחה את התחת המושלם שלה על הפנים שלי. "הנה, פה אני רוצה לשבת. עכשיו תלקק, תלקק עמוק" היא הנחתה, והחלה לנוע על הלשון שלי. 

לא חיכיתי ליותר מדי הנחיות, אני מת על רימינג, ופשוט שלחתי את הלשון לחקור את כל הסביבה החדשה. מסביב לחור, את החור, ואז בתוך החור. חוקר, מלקק, טועם ונהנה מכל רגע. היא גם נהנתה. גונחת בחוזקה, זזה על הלשון שלי, מכווצת את התחת עליי. 

"אוקיי, זה מספיק לי, חירמנת אותי יותר מדי, על הברכיים ופה גדול" היא הורתה. 

כל תאי הנשלט שבגוף שלי מיהרו לציית לה. ישבתי על הברכיים מולה, פתחתי פה גדול והמתנתי לא הרבה. היא קמה מולי, תפסה לי את הלסת, והחלה להחדיר את הזין שלה לפה שלי.

"כן, ככה, בלי שיניים, יותר גדול, הלשון למטה בינתיים, כן, אל תיחנק כזה מהר אבל אתה תתרגל, כןןן" היא גנחה, והחלה להניע את הזין שלה בפה שלי. 

הוצאתי את הזין מהפה "את רוצה אולי לשבת על הספה? יהיה לך יותר נוח כשאבוא בין הרגליים שלך במקום בעמידה?" שאלתי אותה. 

היא הנחיתה לי סטירה על הלחי." זה היה על שהפסקת למצוץ בלי רשות" היא אמרה. ואז רכנה ונישקה אותי עמוק. "זה היה על הרעיון הנפלא שלך. בוא תפנק אותי" היא הכריזה. 

היא התיישבה על הספה, רגליה מפוסקות, מזמינה אותי להיכנס ביניהן, הזין שלה זקור ומבטיח. אני מתמקם, תופס אותו בידי, ומתחיל ללקק אותו לכל אורכו, לאט לאט, מתמקד בכיפה, ומכניס אותה לפה. מוצץ את הכיפה עמוק ומשחק בה עם הלשון, שומע אותה גונחת בהנאה. התחלתי להחדיר את הזין שלה עמוק יותר לתוך הגרון שלי, עמוק יותר ויותר, כמה שאני יכול, נחנק וממשיך, נעצר ומסתכל עליה, רואה את ההנאה שלה, את עיניה העצומות, את הגב הזקור באת הפטמות הזקורות מחרמנות, והתחלתי למצוץ לה הלוך חזור, מתענג על הזין שלה.

לאחר עשר דקות בערך של מציצה, היא היא הודיעה לי שהיא גומרת, ופשוט תפסה לי את הראש וגמרה לי בפה ולא שחררה עד שבלעתי לה את הכל. היא הסתכלה עליי, על הזין העומד שלי, על רמת החרמנות הגבוהה, והיא השכיבה אותי על הספה. היא עלתה עליי, שמה לי יד על הגרון והחלה לחנוק, ולאט לאט ירדה עם התחת שלה על הזין העומד שלי והחלה להתחכך בו. "אני מסכימה לך לגמור" היא לחשה לי. היא התחככה מהר יותר, מהר יותר, מהר יותררר, וחצי דקה אחר כך יריתי את כל הזרע שלי, כל החרמנות המטורפת נפרקה, ואיזה עונג זה זה היה. 

"אתה מחייך, זה טוב. אבל אל תחשוב שזה נגמר פה" היא חייכה. 

היא הסתכלה לי עמוק לעיניים במבט אוהב, מבט מחרמן, שפתיה נמתחו לאחור בציפייה כשהוא נעמד מעליה, הרים את רגליה על כתפיו, והחל להצמיד את איברו אליה. 

גבה נקמר, ראשה נזרק לאחור, ומשפתיה הפתוחות בקעה גניחה בלתי רצונית כאשר הוא חדר אליה, מבתק את שפתי הכוס, ונכנס פנימה עד הסוף. 

כאשר הוא נע בתוכה, גורם לה לגנוח אל חלל האוויר היא נזכרה בי, משיבה את מבטה אליי, מחייכת אליי, מבטה אוהב עוד יותר, מחרמן עוד יותר. 

היא סימנה לי להתקרב אליה, אל אשתי ששוכבת שם על המיטה, מזדיינת עם גבר אחר. ניגשתי אליה, עם מבט מזוגג בעיניים, לא יודע אם זה אמת או חלום. 

היא שלפה את איברי מכלא התחתון, רכנה מעט הצידה, והכניסה את כולו לפיה, עמוק יותר מכל פעם אחרת, לתוך גרונה הפעור, ובמשך כל הזמן הזה לא התיקה את מבטה מעיניי. 

וכשנגמר הכל, והיא התכרבלה בין זרועותיי, היא לחשה לי בשקט, בעיניים בורקות... 

"אני אוהבת אותך". 

כבר לא תצא לעוד שבת, אבל עדיין נחכה בפתח,

אמא לכבודך בישלה, דמעותיה נמסכו ברוטב,

גם נגהץ לך מדים,

אלו מחוררי הקליעים,

למרות מה שהבטחת,

אלוהים לקח אותך אליו,

כבר לא תחזור הביתה.

התמונות שבאלבום, ילד שלא יגדל.

( ש. ט)

חבר טוב שלי היה צריך להיות בנמר"ה, בנס לא היה שם... אבל כלכך הרבה נפלו.

אם לפני ארבעה חודשים היו אומרים לי שאני אהיה 20 קילו פחות, הייתי צוחק/מתעצבן על מי שהיה אומר את זה..

20 פאקינג קילו פחות...

אני חוזר על זה, ולא מאמין בעצמי... 

וכל זה בלי זריקות, בלי כדורים, ובלי עזרים כימיים למיניהם. שינוי תזונה זה כל התמריץ שנדרש. 

מסתכל במראה, מרגיש יותר סקסי, יותר בנוח עם הגוף שלי, יותר נעים לי בעין... וזה שווה את זה. 

תמיד הייתי אדם עם משקל עודף. תמיד עם בעיות של ביטחון עצמי בעקבות המשקל. 

מוזר. מצד אחד אני מאוד נמשך לנשים מלאות, ומצד שני תמיד חשבתי שאני מכוער כי אני שמן.. דיסנוננס כלשהו שלא נפתר אצלי.

בתחילת השנה הצבתי לעצמי מטרה- לשנות תזונה ולהתחיל הליכות. אני עומד במשימה זו בהצלחה די גדולה... 

כמה ההצלחה גדולה? ובכן.. 

17 קילו פחות!! עם עוד שני קילו ליעד שלי..

לעזאזל כמה שרזיתי... 

האם אני חושב שאני חתיך עכשיו? ובכן, ישנה התקדמות, אבל זה עדיין דרך. דרך לאהוב את עצמי... 

מקווה שאמשיך לשצעוד בדרך, ולעוד תוצאות.. 

המוח המשיך הלאה מזמן. האיברים אמנם הביעו התנגדות, אך זרמו איתו. עם זאת, איבר אחד קטן עמד במקומו נסער וזעק, איך? איך אתם ממשיכים הלאה?

ענו לו שאר האיברים שזו דרך העולם, בסוף חייבים לשחרר, חייבים להמשיך. הרי אם נישאר כך, לעולם נגשים. 

הלב, שהרגיש שאין לו מבין, שהוא זה שחף מפגמים וכל השאר אשמים, טרק את דלת החדר בעצבים. הרי איך יבינו אותו, כשכל החדרים ריקים? 

ניסה לרכך אותו המוח, ניסו גם שאר האיברים, אך הלב עקשן היה, הס מלהקשיב. 

חודש עבר, וחודש נוסף. קיץ הפך לסתיו, החורף כבר כמעט נגמר, והוא הקטן מתחפר ברגשותיו. הוא הקטן ממאן להמשיך, ממאן להאמין שנגמר. 

ישנם ימים שבהם הוא מציץ מבעד לחדר, מחוץ לכלוב העוטף ומגן, רואה מבעד לעיניים ולצללים את השמש המרקדת. מצטרף להליכה מהירה או ארוחה טובה, ושוכח.

לפעמים, רק לפעמים, מייחל לו הקטן, שתהיה לו היכולת לשכוח, להמשיך הלאה, לא להתקע בכל דלת. ויש לו לפחות ארבע כאלה.

להמשיך, בלי להביט לאחור. 

שנה חדשה של לימודים נפתחה, ואני מאחל לעצמי ולכל מי שחוזר לאקדמיה הרבה הצלחה, ושנהיה מהמצטיינים! 

וסקס בשירותים, זה תמיד כיף. 

כאב. 

היא ישנה וליבי ער. קורא, דופק על חדרים חצי ריקים, חצי מנסים להתמלא.
היא ישנה וליבי ער, צועק עליי, צועק לידי, צועק על כל העולם, מחריש את אוזניי, מעיב על מוחי, אך אין שומע מלבדי.
ואני? מנסה לא להקשיב.
היא ישנה, האחרת ערה, ליבי דופק כמו משוגע, צורח.
ואני? קצת מקשיב והרבה מדחיק.
היא ישנה לידי, נשימותיה רכות, שערה מפוזר לכל כיוון. אך ליבי ער, לא נותן לי מנוחה, מנסה למצוא דרכים נוספות וחדשות למלא את כל מה שהתרוקן, מנסה לבצע מעקף או צנתור, לחדר האחד וקצת לחדר השני, לסתום את החורים, לא לאבד עוד, ואולי, רק אולי, לפעום באושר ונחת.
כי היא ישנה וליבי ער.
מחפש.
ואני? קשוב אליו.