שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב סינון
לפני כחצי שנה. יום שבת, 11 באוקטובר 2025 בשעה 7:07

כולם רוצים את הכי טובה 

את האישה/נשלטת הכי אמיתית 

(תנשמו, לא אמרתי שזאת אני 😉)

הכי מתמסרת 

הכי חזקה וכנועה 

הכי אקסטרימית 

הכי אמיתית 

בלי דרמות 

בלי מניפולציות 

בלי קנאה 

בלי כאב ראש 

כולם רוצים אותה 

בלי לדעת בכלל 

מה זה אומר 

מה זה דורש מהם להיות 

מה זה מצריך מהם לפעול 

ומי הם צריכים להיות כדי להיות מלך 

למלכה הזאת 

אז לפני שאתם שואפים להכי טוב 

תהיו כאלו 

 

וכן, עוד לא פגשתי גבר שחשב שהוא לא כזה 

אז תנו להגיד לכם 

אתם לא 😉🤣

 

לפני כחצי שנה. יום שישי, 10 באוקטובר 2025 בשעה 9:17

היה רצוי הולם ומתאים 

שאכתוב פה

איך לגעת ללק למצוץ אפילו לגרבץ 

לגבר שלך את הביצים 

נראה לי שלמדתי משהו במהלך השנים 😉

אבל לא 

רק אכתוב כמה זה מאכזב לפגוש שוב ושוב 

"גבר" זכר ללא זוג 

או להבין שיש לי יותר ביצים ממנו 

יותר שליטה עצמית 

יותר כבוד עצמי ולסביבה 

עמוד שידרה חזק ויציב 

לכל מילה יש משמעות ומשקל 

 

אני צריכה גבר יותר גבר ממני 

כדי לתת מקום לאישה שבי 😉

 

 

 

לפני כחצי שנה. יום שישי, 10 באוקטובר 2025 בשעה 6:41

אני גרועה בפרידות 

 אובדן זה קשה 

נפרדת מחלק מהזהות שלי 

לא מכירה את עצמי בלי 

לא יודעת איזה ריח או טעם יש לזה 

והרבה פה שמשתנה עכשיו

זה חלק ממני 

נשמע מצחיק לספוד כך להרגל הזה 

אני יודעת 

אחרי 32 שנים אני מפסיקה לעשן 

אין אדם בסביבתי שיודע איך 

אני נראת מריחה מדברת שותה 

בלי סיגריה ביד 

וגם אני לא 

זה חלק מהזהות שלי 

שללתי הכרות עם גברים שלא מעשנים

זה סקסי בעיניי

הסיגריה יחד לפני אחרי תוך כדי 

סיגריה דלוקה שמטיילת לי על הגוף 

זה הפך לגבול 

אל תנסה לשכנע אותי להפסיק 

אל תתלונן על הריח 

ואפילו יותר מזה 

תסריח כמוני 

בדיחה 

עכשיו אני צריכה 

כן צריכה לא רוצה 

עוד חלק ממני שהולך עכשיו 

שינויים בהרגלים 

שינויים בזהות. 

לפני כחצי שנה. יום רביעי, 8 באוקטובר 2025 בשעה 13:40

תראו בזה ביקורת או שפיטה 

תראו בזה אולי התרסה 

מעניין לי את התחת 

אבל כל החמודות פה 

מתוקות אמיתיות 

ששמעו או קראו פעם על בדס"מ 

ובאו לטעום מעולם האופל 

רוצות שליטה, בעיקר שלהן על הסיטואציה 

זה לא דיקטטורה- אז זהו מאמי שכן 

רוצות כאב- אבל בעדינות, לא חזק מידי 

רוצות השפלה- אבל עם מילים מלטפות וליקוקים

רוצות ולא מבינות 

זה לא ספר רומנטי 

האדון/דום/שולט שלך לא עובד אצלך 

והוא לא המטפל שלך 

ובטח לא האביר על הסוס הלבן שיציל אותך 

בטח לא מעצמך 

וניל פצפוצים כל אחד יכול לתת לך 

עם חבל אדום וספנקר מאליאקספרס 

שליטה

בדסמ 

התמסרות 

כניעה אמיתית 

זה כבר סיפור אחר 

אגב זה כולל את השולטי דמי קולו שנולדים פה כל יומיים 

 

כן כן כל אחד והבדס"מ שלו 

איזה בולשיט 

זה בדס"מ או משחק ילדים?.

 

לפני כחצי שנה. יום שלישי, 7 באוקטובר 2025 בשעה 15:34

מדינה בטראומה 

אני לא שונה לא מיוחדת

שותפים אנחנו לכאב הזה 

חלק כועסים חלק עוד מופתעים 

על שפת הירדנית במקום פסטורלי ורגוע 

התעוררנו לסיוט של חיינו

הטלפון לחייל שלי מתחננת שלא ירד דרומה!

והוא צורח עליי "תקפלי ציוד עוד לא ראינו כלום, תגיעי הביתה "

סרטונים ראשונים מגיעים ואנחנו מסרבים להאמין 

לא כבשו אותנו, אין סיכוי 

האחיינים בשדרות משפחה בדרום 

למי להתקשר קודם? 

מי עוד יענה לי? 

נסיעה של שעתיים הביתה בכי וצרחות של תפילה 

מתחננת "אבא תרחם!!" 

חודשים של שיתוק ריגשי ופיזי 

כל הודעה עוצרת את הנשימה

כל דפיקה בדלת

הלב עוצר ואני מסרבת לפתוח 

מי שמספיק קרוב יכנס לבד, מי שלא, אין לו מה לחפש פה. 

הילד שולח עוד הודעת פרידה לפני הכניסה למלחמה 

יש לנו כבר מ"פ פצוע וקשר במצב אנוש 

עובר חודש ואני זוכה לכמה דקות לנשום את הריח עם האבק והזיעה שלו 

ארוע גדול קורה בשטח המלחמה והודעות בלי סוף "איזה גדוד הוא?" "איפה הוא מוצב?" "הוא יצר קשר?" 

שוב לילות בלי שינה, שוב הותר לפרסום 

ואני בוכה ומתביישת על השמחה

שזה לא השם של הפרטי שלי. 

 

עברו שנתיים 

המשכנו את החיים 

שגרת מלחמה קוראים לזה 

יש ימים שנדמה שיש מי ששכח שעוד נלחמים 

לא אנחנו 

לא אלו שהילדים, אחים, גיסים שלהם עוד לובשים מדים 

שכל צלצול זר מקפיץ אותנו 

כל דפיקה בדלת דורשת לוודא שהילד זמין 

העולם ממשיך 

גם אני ממשיכה ועכשיו אני יכולה להגיד 

אני כבר לא מה שהייתי 

הפנטזיות המשוגעות שלי על שבי על חטיפה 

מה שדפק לי את הראש אפילו יותר 

ואיתו גם המרחק מהסטיות שלי 

קשירה, סטירה, הצלפה, כאב, כניעה, כיבוש, חדירה 

המילים האהובות שלי עכשיו רחוקות ממני 

רחוקות מאוד 

לא מרגישות לי בטוחות 

ובטח לא שפויות 

כן 

כולנו אחרים מאז 

חלקנו אומרים כותבים מדברים מתנדבים 

חלקנו שותקים מתפללים בוכים 

אף אחד לא מיוחד פה 

מדינה בטראומה 

כואב לך? 

כמו לכולם. 

 

 

 

לפני כחצי שנה. יום חמישי, 2 באוקטובר 2025 בשעה 10:59

על החלון ישבתי..... 

וזכרון ישן .... לא כתבתי 😉🤣

אבל כן עלו בי כמה 

פתאום רציתי להשיט יד למצלמה 

תמונה כזאת של פעם 

בתחתון או בלי במרפסת הישנה 

ואז שאלתי את עצמי למה? 

בעולם שלי אני פחות שואלת "למה" 

אני מתמקדת יותר באיך?" 

איך הרגשתי כשצילמתי 

איך זה השפיע עליי 

ואיך זה הועיל לי בחיים 

ואיך זה מתחבר לערכים שלי 

 

אקסהיביציוניזם 

זה עדיין חלק ממני 

חלק מהזהות הפנימית שלי 

כמו הבדס"מ שלי 

אין מלחמה פנימית 

אני מי שאני 

אני עדיין מתפשטת, מתערטלת 

רק בצורה שונה ולעיניים אחרות 

התמונה צולמה כמובן 

עם חיוך גדול 

ביום כיפור 

על עדן החלון בקומה ראשונה 

מי ראה? 

אין לי מושג 🫣🤭

השכנים שלי צמים 

 

זה חלק ממני 

זה חלק מהזהות שלי 😝

לפני כחצי שנה. יום שני, 29 בספטמבר 2025 בשעה 14:20

זה העיניין, לא?

לקחת אותך לקצה שלך

עד הקצה וטיפה יותר 

להכניע 

לראות אותך

עם כל האגו והפוזה 

כל החומות ושכבות ההגנה 

הקוצים והחרבות שאת סוחבת שנים

הדמות הזאת שבנית לך 

חלק רק בראש, מעט גם לעולם 

לראות אותך 

מטונפת על הרצפה 

נוטפת נוזלים שלך ובעיקר שלו 

מתחננת מבקשת רשות או כאב 

תלוי בסדיסט הבן זונה שמעלייך 

כן זה הקטע 

להכניע 

פיזי זה קל 

מנטלי זה כבר סיפור אחר, 

מטריף אותך, משגע אותך 

ואת כולך שלו 

כל נשימה שנשמת 

כל תנועה שעשית 

כל מילה כל חיוך 

כל דמעה 

כל צחוק כל סימן 

הכל שלו ובשבילו 

זאת המהות שלך 

להיכנע! 

אז למה זה כזה קשה? 

או שזה לא? 

 

כי עמוק בפנים יש פחד 

פחד גדול 

שזה לא את שהוא רוצה 

זה את האתגר להכניע 

 

אם רק היה יודע כמה שזה קל

לתת לך להיות מי שאת. 

 

לפני כחצי שנה. יום שבת, 13 בספטמבר 2025 בשעה 16:15

ואני אוהבת מחנק 

היד הגדולה על הגרון 

הרגע הזה שאני מתמסרת לעילפון 

התעופה המתוקה 

הפרכוס של הגוף 

העיניים נעצמות (או שלא) 

איבוד תחושת הזמן 

עד חזרת ההכרה 

חניקה טובה ומתוקה 

 

המחנק בתקופה הזאת 

היא אחרת 

ההבנה התחושה והקבלה 

של מעגל האנשים שלי קטן 

מעגל האופציות שלי קטן 

עולם האפשרויות קטן 

אני כבר לא מה שהייתי 

ומי שפעם התאים 

כבר לא 

העולם מרגיש לי 

קטן עד מחנק 

 

 

לפני כחצי שנה. יום חמישי, 11 בספטמבר 2025 בשעה 12:56

ברוב הקשרים שלי 

מסרתי שליטה 

ברגע שנכנסתי אליהם

מסרתי, התמסרתי 

מתוך בחירה 

לא איבדתי שליטה 

 

המקום שבו איבדתי שליטה 

היה המקום שלא התמסרתי 

השליטה נלקחה ממני 

ולא בכוח

אלא באהבה 

כל פעם שאהבתי 

הרגשתי שאין לי שליטה 

כי טיפשה שכמותי 

אוהבת בלי לחשוב בכלל 

כמה כוח יש לאהבה שלי 

וכמה חסרת מעצורים אני שם 

כמה כוח יש לצד השני עליי 

כמה הוא משפיע

על החיוך שלי 

על החרדות שלי 

על הצרכים שלי 

על הגמירות שלי 

על הבכי שלא עוצר 

ולא רק מכאב 

גם בכי של אושר 

ואולי בכלל לא ידעתי מה היא שליטה 

כי לא איבדתי אותה 

ורק התמסרתי אליה 

 

מוזר מאוד 

שאני עוד שואפת לאבד שליטה 

ולא רק למסור אותה

 

להרגיש שוב איך הקרקע נפערת תחת רגליי 

רק כי הוא לחש מילה קטנה 

 

 

 

 

לפני שנה. יום ראשון, 27 ביולי 2025 בשעה 16:55

זה גם חסר יותר 

יותר מהכאב 

יותר מהזיון

יותר מאורגזמה 

יותר מהתעופה

יותר מהכל 

חסר לי חיבוק 

יד גדולה שמקיפה אותי 

כתף או חזה רחב לשים את הראש 

מישהו שאני יכולה לדבר איתו שעות 

ולשתוק כמעט באותה מידה 

מישהו שיצחיק אותי 

וגם ידע להקשיב 

 

אבל יותר מהכל זה רק החיבוק הזה 

היד שלו שמחזיקה אותי צמוד אליו

כאילו אומר "אל תלכי" 

נותן לי את המקום להישען קצת 

לשים ראש בצוואר שלו 

לנשום אותו ולנשק נשיקות קטנות 

נשיקה קטנה שאומרת "תודה"