מספר אילוצים גרמו לנו ״לקחת הפסקה״ מהמפגשים בינינו ואת סיפרת לי שחזרת לנגן אחרי שתקופה לא ניגנת.
ואני.מיד. הדבר הראשון שעלה בראשי הוא את יושבת יחפה,עם שמלה קצרה ופורטת על הפסנתר.
ואני מגיעה עם אחת מהסימפוניות של בטהובן ומבקשת ממך לנגן לי אותה ושמה שלא יקרה אסור לך להפסיק לנגן.
ואת מתחילה לפרוט על הפסנתר, מרוכזת ומדויקת, וידיי כבר מתחילות ללטף את ירכייך ויורדות אט אט אל בין רגלייך, ואני מפשקת אותן. אני מוציאה את שדייך מהשמלה ומתחילה למצוץ פטמה, פטמה, נושכת, מלקקת, שואבת אותה אליי. לפטמתך השנייה אני סוטרת, סטירה ועוד אחת ועוד אחת ועוד אחת, ואז אני מהדקת אטב כביסה מעץ לפטמתך השמאלית וגם לימנית. ופנייך כאובים ואת משמיעה רעשים ואסור לך להפסיק לנגן. לרגע את עוצרת כדי לקחת אויר ואני בתגובה מכה בחוזק על האטבים שבפטמותייך את משחררת צעקה קולנית. ואני יונקת אותך, מושכת בשיערך לאחור ולוחשת באזנך. ״זו לא המלצה, מה שביקשתי. זו הוראה. ואת תבצעי״ את מבינה? אני מהנהנת בראשך ומאשרת שאת מבינה וממשיכה לפרוט.
בינתיים אני קמה ממקומי ומביאה את המג׳יק וונד, מחברת אותו לחשמל ומצמידה לדגדגן הירוד והיפה שלך, אני מכוונת מראש לרטט מאוד מיוחד. שנותן רטט חזק אחד ארוך ואז שלושה חזקים קצרים. אני מפשקת יותר את רגלייך ומצמידה אותו אליך. גופך מתחיל לנוע בחוסר נוחות, את גונחת תוך כדי נגינה. זה רטט משגע אני יודעת. תוך כדי אני חודרת אלייך עם שלי אצבעותיי חזק ועמוק ככל הניתן בהתחשב בעובדה שאני יושבת מאחורייך וצריכה להשאיר לך מרחב בכדי שתמשיכי לנגן כל כך יפה. את מתחילה לרעודד ולצרוח שאינך יכולה יותר. שאת מתחננת להפסיק לנגן. שאת תהיי ילדה טובה. וקשובה. ותהיי כלבה לתפארת מדינת ישראל. שאני אהיה גאה בך, שאת תהיי זונה מושלמת. צייתנית. וכנועה. אני ממשיכה על האצבעות וישבנו עולה ויורד ופוגם בנגינה המדויקת שלך. הגוף שלך מתחיל לרעוד, ואת עוד רגע גומרת, את צורחת שאת משפריצה ואני לשמע הבשורה, ממשיכה ללחוץ. תשחררי כלבה יפה שלי. תשחררי בייב. אני רוצה לקבל את זה. תני לי את זה. את מנסה להחזיק את הגמירה וההשפרצה וזה קשה לך. אני גומרת, אני גומרת את צועקת עינייך הכחולות מביטות בי בחום, במבט של תחינה, ממש צער בעלי חיים.
תשחררי כלבה שלי. תגמרי. ואת ממשיכה לנגן ויוצא ממך שפריץ חם וניתז על ידיי, הרעידות שלך מתגברותתת ואז פוסקות. אצבעותייך פורטות באיטיות יתרה, וגופך נפול, ושבע.
תפסיקי ילדה. היא מפסיקה לפרוט ומבקשת אישור לחבק, אני לוחשת לה בואי. היא מסתובבת אליי, אני מסירה ממנה את האטבים. ומתמידה אותה אליי שם על הכיסא. מניחה ראשה בחיקי ומלטפת.
כל הכבוד. אני גאה בך. עברת עוד שלב.
אני אקבל קולר? את שואלת.
יש עוד זמן לזה אני עונה. אבל את בדרך הנכונה ילדה.
היא יוצאת ממני ויושבת על ברכיה ומחבקת את רגליי ומניחה ראשה עליי.
תודה, היא אומרת. ואני מלטפת את ראשה.
לא סיימנו... יש לך עוד כמה רגעים עד לפעם הבאה!
