Come with me to the depths of hell

נאמר לי שאני חייב לנוח

ולתת לגוף להחלים 

אבל הוא לא נותן לי

בטח גם המחשבות על הקטנות שלי

גאד

זה לא קל

זה כבר שבוע שכל נה שאני רוצה זה להחזיק חזק בשיער, לחדור פנימה עמוק ולקחת את מה שייך לי

אבל בינתיים בין מבצע למבצע אני רק צובר עוד חרמנות.

סעמק

בכל סוף יום ישנו טקס במילואים 

יושבים עם החברים 

צוחקים ומעלים זכרונות.

ואני בגופי כבר יודע שאני חייב מקלחת

להתנקות, להתחדש ולהטעין.

רק חסר לי אותן פה לרגליי 

לילה ארוך היה לי בעבודה, 

מנסה לא לספור את הדקות

אך סוף סוף זה עבר.

עף לבית לפני העומסים,

מסדר מעט כדי לישון בראש שקט

ונכנס למיטה.

רק כשאני מתעטף בשמיכה

הוא נזכר לעמוד בשיא תפארתו

ואני שואל את עצמי...

איפה אתן קטנות שלי

שתמלאו את הפה שלכן בזין שלי?

איפה אתן  זונות שתמלאו את התפקיד שלכן?

ובנתיים 

הוא פועם לו וככה אני לא אצליח לישון בחיים

כאשר נוצר לי רעיון בראש אני מתרגם אותו למקבצי תמונות שאני שומר, כמו שאני בונה סשן, שותל רעיונות.

כך ביצירות שלי, לוקח את הרעיון הכללי מהבן אדם, ומשם הכל שלי, היצירה, הדרך, הזמן והתקשורת עם האדם שחשקה נפשו במשהו ממני.

היא פנתה אליי בכמה ימים לפני שגוייסתי שוב למילואים ואחרי שיחה קצרה הבנו שנצטרך קצת סבלנו.. 3 חודשים כמעט.

סיימתי מילואים, ולקח לי תקופה להתאושש מהעומס, עד לרגע שגירד לי בידיים. נכנסתי לסדנה הרעיון כבר ישב לי בראש והדיוק שהיא אמרה מה היא רואה. חיתוך העור, כמה שהתגעגעתי, העבודה שפשוט חזרה לי לידיים כאילו לא עזבתי לרגע, ירידה לפרטים, ההנאה שכל הרעיונות שלי מתגבשים לתוך כדי יצירה אחת שלמה עבור מישהו שסומך עליי לתרגם את הפרטים שלה לתוך האומנות שלי זה ריגוש אחר.

במיוחד כאשר אני רואה את הפנים של מי שמקבל את המתנה ברגע המסירה

  L-Kitsune

תודה שסמכת עליי ליצור עבורו משהו דרך העיניים שלך

  Crimson raven

איזה כיף סוף סוף לראות אותך עם יצירה שלי אחרי שנים שאני מכיר אותך ודיברנו רבות.

זכיתי ליצור עבורכם, להיות חלק קטן מתוך העולם שלכם.

תודה לכם

עוד קצת לישון וקדימה

ליצור עוד משהו יפה

בנתיים זמן זה מה שיש  

כל פעם אחרי מילואים מתחיל לבעור בי הצורך ליצור, אז אני נח מעט ונכנס לסדר את הסדנה, מסתכל על העור והאלמנטים שיש ברשותי ומתחיל לדבר עם האנשים שסומכים עליי להעניק להם את היצירה שיש להם בראש, לתרגם אותה לוויז'ן שלי ולהוציא אותה למציאות.

אז הגיע הזמן ליצור והגיע הזמן לתת דרור שוב למיינד שלי.

קצת תמונות יעזרו כאן

התעוררתי הבקור בן 42 ויום

זקפת הבוקר נשארה זקופה וחזקה יותר

הצורך העז להכאיב  ולחנך גובר

הפנטזיות שלי מתעצמות

ולי נשאר רק להגשים

מילואים ונהנים

כל בוקר זקפה שעומדת בזמנים

לפעמים גם לא יורדת 

ומקשה להסתובב

אבל היי אני על מדים

אז אני לא דואג