הסתובבתי במועדון חיפשתי בין החברים את מה שהם תמיד מצליחים להעניק לי, את הקרבה והאהבה שאנחנו רוכשים אחד לאחר.
כל אחד עסוק בשלו ואני נהנה לראות אותם שם חופשיים, אמיתיים ואמיצים אל כל ההמון הזר.
בין הכרויות עם עוד אנשים ובין רגעים שרציתי לעצמי, החברה הכי טובה שלי התחילה להשתובב איתי ולהציק לי, וכשהיא מציקה היא יודעת שמצפה לה תשלום על השובבות שלה.
את בטוחה? שאלתי והיא עם החיוך הממזרי שלה עונה לי באצבע משולשת, ואני התאפקתי ואז שוב אך עם 2 הידיים שלה והחיוך שאומר הכל. יד לצוואר נשלחה בלי היסוס, והחיוך שלה לא נמחק, העיניים שלה נעצמו כאילו מתרפקת בחיבוק שעל גרונה, והחיבוק מתהדק והעיניים סגורות, הפנים שלה מסגירות שהיא כבר לא בין מאות הבליינים, היא במקום אחר ,בין הידיים שלי בין ההחלטות שלי. כמה דקות שאני שולט לה בנשימה, והחיוך נמחק, הגוף שלה כבר יודע לאן ללכת ואיך להתייצב, החצאית המפונפנת שלה עולה אל על, והישבן שלה חשוף. באותם רגעים אלו אנחנו כבר לא חברים, אני הTop והיא ה Bottom. מתמסרת לכל גחמותיי, מתמסרת לרגע הזה שאקח אותה אלי. ידי מתחילות לסמן אותה ולהעביר אליה כאב, הצביטות הענקיות שלי נקברות בעור שלה והצרחות מהגרון שלה בוקעות את סאונד הרמקולים שנחלשים למשמע קולה. הנשיכות שלי ננעצות בבשרה כמו הייתי ערפד צמא דם, כמו החיה שאני שרוצה לקרוע את בשרה, להשביע את הרעב שלי לדם.
היא לאט לאט מאבדת אחיזה, מאבדת יכולת לעמוד וגופה רועד. שם על הברכיים כששערה מכסה את הפנים גררתי אותה ממקום למקום, מיקמתי אותה איפה שרק רציתי וההצלפות התחילו לפלח את ישבנה. והיא נזרקת ממקום למקום בורחת ומשתטחת לרצפה. לרגליי צופים וסקרנים, לרגליי אנשים שמביטים בה בשקיקה, אני מחזיר אותה בחזרה למרכז. מחזיר אותה אליי גם כשהיא כמעט באפיסת כוחות, אני רוצה ממנה עוד. רוצה לזקק ממנה את כל מה שלי היא רוצה לתת. ממקום למקום שוב היא זזה והבנתי שהיא לא תפסיק עד שהיא תברח. זרקתי אותה לתוך הכלוב הענק ושם היא תהיה חופשיה לברוח בין זרועותיי. היא רוקדת לה בתנועות של ילדה רוצה ולא רוצה מתעצבנת בתוך המקום החופשי להיות ילדה קטנה. היא מתחבאת בין הסורגים לקיר ובעיניה ראיתי את הייראה שאני משתוקק לה כל כך. את הפחד שהיא מרגישה בכל נים ונים. המשכתי גם כשהיא מכל הצלפה נופלת. מחכה לשמוע אותה אומרת ירוק, כתום או אדום, והיא בפרחחיות הכלבתית שלה אומרת וורד. והיא יודעת שלא אפסיק גם כשלי יגמרו הכוחות, גם שדם יבקע מעורי או מעורה, לא אפסיק. כך המשכתי שוב ושוב, מסמן אותה בכל דרך, משאיר עליה את חותמי. והיא כבר ברצפה לא בורחת יותר. שם היא זוחלת לחבק את רגליי לתפוס את הדבר היחיד שיכול לעצור את החיה שאני. היא תופסת את שרוולי המכנסיים שלי מטפסת לאט בתחנונים. לשם רציתי להביא אותה, לשם ידעתי שהיא תגיע לבסוף. את הפלוגרים זרקתי לצד הכלוב ירדתי לחבק אותה ולהודות לה על כל מה שהיא העניקה לי. בין מילים של הערכה, של חזרה למציאות, בין מילים של דאגה והסדרת הנשימה, בין תודה עמוקה אחד לשנייה, הכרנו עוד קצת בתוך החברות שלנו, הכרנו עוד טפח בחיבור בנינו.
Little-Sharon
נשאר רק להודות לך שוב על חברות אמיתית וכנה, שאת תמיד יודעת לראות אותי ולומר את המילה הנכונה. תודה עלייך אישה מדהימה, ליטלית נפלאה.
ועוד כמה כמה דמויות שגילינו שצצות בזמן הסשנים שלנו לאחרונה.
תודה.