לפני שנתיים. יום שישי, 19 בינואר 2024 בשעה 6:39
הם רוקדים שם מאות אנשים לקצב המוזיקה שבוקעת מהרמקולים העוצמתיים, הם מחייכים ומשתחררים, מוצאים את העוצמה בתוכם להתנתק לכמה רגעים. זזים מקצה לקצה אוחזים ידיים מנסים לברוח לחדרים שבהם יתפרקו עוד טיפה, עוד שחרור של חוסר מחשבה, עוד חטא להתעטף בו.
ואני, מתהדקת לי המחשבה, המסע שלי בתוך עצמי, המלחמה הפנימית שלי בין שחרור לבין קריסה פנימית, מלחמה בין מציאות לבין בריחה.
לא תמיד אני מצליח לנצח, לא תמיד יש את מי שקורא אותי ומבין ש...
אני אולי כאן, אולי גם עם חיוך על הפנים,
אבל העיניים כבויות, הנשמה קורסת לבפנים, השפתיים מכווצות, הראיה מחפשת את היציאה הכי קרובה.
אני לא נוכח.
אני לא קיים
אני אחד
אבל גם נעלם