שישי בבוקר
ישראל תקפה באירן... סף סוף קצת ביצים..
מחשבה ראשונה יאללה אני חוזר לישון, במחשבה שנייה "איפה עכשיו אני מארגן זריז את התיק של המילואים? ". לא עובר רגע והודעה בטלפון קופצת.
יאללה ימ"ח
השעה 8 בבוקר ואני בדרך דוהר לכיוון מעדכן את הקטנות שלי , מקפיץ חיילים מהמיטות, יאללה יא בטטות תעלו על מדים, יש לכם שעתיים להתייצב.
כולם על הרגליים ובערך כמעט כל הצבא מגיע פותח את המחסנים, ומתחיל לעבוד. אין ספור התקלות, ונגדים שבא לי לבעוט להם בראש. בסוף סיימנו במהירות נדירה ומשם ישר לגזרה.. לילה אחד יחסית רגוע שכולנו מתאפסים על איפה כל אחד נמצא 500 חיילים שמחפשים איפה להניח את הראש עד לפקודה הבאה.
והנה הפקודה...
כל הגדוד נכנס תופס בתים ומתחיל לעצור מחבלים.
לילה ראשון והאוכל לא באמת מספיק, והמים נגמרים כמו טיפה באוקיינוס של מדבר. ואני מארגן מחדש את הכל, מים, אוכל, סיגריות, תחתונים, אוסף הכל ומכניס מחדש. מפזר ודואג לחיילים, שלאט לאט רואה איך הם מתעייפים. עוד לילה ועוד יום חולפים, ושוב ממלא להם מצברים, הפעם כולם עצבניים, כולם דרוכים, ואחד אמיץ מרים את הקול. לא נשארתי חייב, באמצע הקסבה בלי להסס תופס אותו מהווסט "תקשיב בחור אולי התבלבלת, אני כאן עוזר לך ואתה סותם". המפקד שלו רץ אליו תופס אותו ומעיף אותו למחסה ואני ממשיך להוריד להם את מה שהם צריכים, החיילים שלי גמורים שבורים שלא מכירים את החלק הזה של הלחץ בלחימה. אני שומע את המפקד צועק עליו, על מי נראה לך שאתה מרים את הקול, אין לך מושג אפילו מי עומד מולך. ואני מעיף מבט חצי נרגע חצי מרחם, באמת הוא לא יודע מי אני ואותי לא מעניין מי הוא. רק מעניין שלא יתייבש ושלא יהיה רעב.
חולפות 2 דקות ובקשר אני שומע קול מוכר, חבר יקר מסמן לי את המיקום שלו כדי שאגיע לפנק גם או ו במים ואוכל. מזרז את חיילים, זורק לחייל שצעק, נדבר כשנצא עם לחיצת יד. זז כמה עשרות מטרים מלווה את השיירה ברגל . שורה של פיצוצים שמעיפים אותי לקיר, ואני רואה את החבר מקדימה כמוני מתרסק לרצפה, מסונכרנים, קמים, מחפים בודקים שכולם בסדר, משיבים אש לכיוון שממנו הגיעו המטענים.
החיילים שלי מתפקדים כמו אלופים. פורקים עוד נקודה כדי שנמשיך, לחבר יש 2 פצועים בכח ואני מפנה אותם לטיפול מהיר, למזלנו למזלנו הם פצועים קל מאוד, וזה נותן כח להמשיך לעבוד.
עוד יום ועוד יום ככה מיום שישי, והנה עוד שישי והצבא הגדול מחליט לשחרר.
בלי להסס משתחררים.
מגיע לבית ואין כוחות בכלל לעמוד
ככה זה מרגיש אפיסת כוחות.
ככה קצת ממה שעבר עליי תקופה