שולטת בהתהוות

שוכבת במיטה ומתפנקת, הבן זוג מתארגן לצאת לעבודה. 

שולחת יד בין הרגליים שלו, מעל המכנסיים ומושכת בעדינות את הביצים שלו אליי. הוא מאחל לי יום טוב ומדרבן אותי לצאת מהמיטה. שואל אם אמשיך לעבוד על מטלה ללימודים. אני אומרת שכן והוא ממשיך לוודא, זורק איזו אמירה שמקדמת את הדם שלי טיפה קרוב יותר לראש.

אני פורסת את היד ומפליקה על האשכים, לא חזק  אבל מספיק כדי שהוא יפלוט אנחת כאב מופתעת.

"אתה רוצה לשאול שוב?" 

*בערב שאלתי אותו אם הוא אהב את זה והוא שאל בחזרה אם לא שמתי לב כמה נעמד לו. אמרתי שהייתי עסוקה בלהתעצבן 😈

עם אינטליגנציה רגשית, עם שפה משותפת. אני צריכה אותם מושכים, מטופחים אבל לא טובעים בבושם. אני צריכה אותם טוטליים, מסורים וסקרנים כמוני לחוות כמה רחוק קשר בדסמי יכול להגיע.

קשה לי להאמין שהם פה, ואני לא יכולה להתפשר על פחות.

אבל אני כל כך רעבה.

האם אני עדיין מלכה? 

מתגעגעת.

את כל המילים האלה שאני מכירה מפה בהקשר חיובי (לרוב) ומחרמן, שמעתי היום בהשתלמות על זנות בירושלים.

וזה שורף לי מבפנים שיש נשים שהמציאות שלהן היא כזו ללא בחירה. 

אם אתם רוצים לשמח אותי היום, יש עמותה שעוזרת לנשים בזנות לרכוש מקצוע חדש. תרומות בלחיצה כאן

3 חודשים בזוגיות.

3 שבועות לא רואה את הבן זוג שלי.

זה מסתכם בקצת מאוד מיניות ובדסמ בחודש האחרון, גם בגלל תקופת המבחנים. 

וזה מתחיל להיות לי ממש חסר.

יש מזוכיסט בקהל?

אני אישה כל יום.

אני לא פה לאחרונה, ואין לי המון חוויות מחרמנות לחלוק (כן, דרכתי לכלבה אחת סופר מתוקה על הזין לפני שבועיים. וכן, קיבלתי אורגזמת כפות רגליים מהכישורים האוראליים של הכלבלב החמוד שחתולה אחת הזמינה אותי לטפטף עליו שעווה בפמדום האחרון. אבל חוץ מזה אני לא חברה של בשר בכלל יפה שלי).

קיבלתי החלטה מודעת להתמקד בבניית הזוגיות עם המתוק שלי והחלטנו שכרגע לא נחווה חוויות מיניות עם אחרים. אני כן חופשייה לחוות בדסמ שלא כולל אקטים מיניים, אבל זה לא אותו דבר ואני נוטה פשוט לא לממש את החופש הזה. (למעט החוויות החמודות שתיארתי בסוגריים של הפסקה הקודמת).

זה לא פשוט, חסרה לי מיניות יותר בדסמית, חסרות לי חוויות עם נשים. אבל הקשר איתו כל כך נעים, מחובר, אמיתי, מלא בהומור, מרגש ואוהב שאני פשוט מכילה את זה ומאמינה שנמצא את הדרך לעשות טוב אחת לשני ולפנות מקום לעוד דברים. 

חוצמזה, יש לי לימודים על הראש, וזה תופס חלק גדול מהזמן, ואני משקיעה את הזמן הזה בשמחה. אני מרגישה שאני איפה שאני צריכה להיות בחיים וזה בסוף הדבר הכי חשוב, מעבר לבדסמ וזוגיות. אני חיה את החיים שאני רוצה לחיות ופועלת כדי להגשים את הרצונות שלי. 

ולכן אני תמיד נשארת מלכה. לפחות בעיני עצמי.

כמיטב המסורת אשמח להצטרף אליכם לנסיעה 😁

ולא באתי.

קוראת חוויות של אחרות, לבושה בפיג'מה חורפית ואוכלת ארוחת בוקר מאוחרת עם החבר שלי אחרי שבילינו יחד סופ"ש שלם וכמעט לא יצאנו מהמיטה.

טוב לי.

והאיזון יגיע.

כדי להופיע רק כתגובות לתגובות של הפוסט הקודם.

קטלב שאל: הייתי שואל אותו מה עד כדי כך מיוחד בך. יש הרבה נשים מוצלחות מסביב. ואם את באמת היחידה, מסקרן מה שונה בך.

והוא (השולט הכנוע שלי) ענה: 

המלכה היא שילוב שלא הכרתי קודם בין חיוך, צניעות ויכולת העברת מסרים מאוד ברורה ולא מתפשרת

היא לא משחקת משחק כוח

כי היא צנועה, אתה לא מרגיש צורך להילחם כי היא לא מאיימת

ודווקא בגלל זה, החיוך שלה, הנעימות מאפשר לך להרגיש בטוח יותר להוריד מגננות

ולקלוט את המסרים שלה

ולרדת למטה לא ממקום שפל,אלא ממקום נרגע

Roadrunner שאלה: האם זה עונה לך על אותו סוג של צורך?
והשאלה המתבקשת, האם לדעתך הצד הזה תמיד היה שם, ורק שמת לב, או שזה פתאום הופיע? ומה לדעתך גרם לזה לצאת?

והוא ענה: 

זה לא עונה על אותו צורך. ההפך זה עונה על הצורך להירגע, להתמודד עם פחד.

הצד הזה היה שם קודם, אבל המלכה גרמה לו לצאת כי היא נתנה הרגשה "שזה בסדר"

ואני שאלתי: איך זה להיות כזה אפס? 

 והוא ענה (אחרי שהסברתי שאני לא חושבת שהוא אפס, ושלא הייתי מתחילה להפוך אותו לאפס שלי אם הוא היה אפס, ושהוא אפס מתוק במיוחד): 

זה מרגיש,טוב להיות אפס מולך ובשבילך.

❤️