שולטת בהתהוות

אין לי תשובה עם שורה תחתונה לשאלה הזו. זו מסוג השאלות שעליהן אני אומרת למטופלות שלי "את לא צריכה לענות על זה עכשיו, אני שואלת כדי שהשאלה תהיה לך בראש, תלווה אותך" 

אז עכשיו זה 5 ימים אחרי שכתבתי את השאלה בכותרת ושמרתי כטיוטה. 

והשאלה ממשיכה להיות בראש, slowly marinating. 

אז עכשיו

כשיש זמן, ופנאי להרגיש ולהתחבר לדברים שכתבתי או כתבו אחרים, אני חוזרת להרגיש (ולא רק לדעת בראש) שיש כאן אנשים אמיתיים.

אני חושבת שזו לא תובנה מקורית מאוד, הניכור שבעולם הווירטואלי, שרק מתעצם תחת האנונימיות הכלובית. אני בטח לא היחידה שלפעמים מרגישה שהפניות, השיחות והפוסטים חוזרים על עצמם עד שכבר אין הבדל בין פרופיל אחד למשנהו. 

אבל יש. תוך סיכון להישמע יותר היפית ממה שאני, אני טוענת שכל אחד הוא עולם, לכל נשלט חרמן שכותב לי "אשמח לשרת את הגבירה אפשר להכיר?" יש אמא ואבא, רצונות, מאכל אהוב, סודות מביכים, זכרונות. 

וזה לא אומר שאני בהכרח אתעניין בכל פניה גנרית, בכל פרופיל ריק.

אבל אני רוצה להפנות את המבט גם אליי. איפה אני כבר מדפדפת את כל החוויה כמו עוד סרטון ברילז. מתי אני נכנסת לפה רק כי משעמם לי, או מתעדכנת מתוך הרגל ולא כי זה חשוב לי.

זה חלק מתהליך גדול יותר של נוכחות ברגע, של נסיון לחוות את החיים במלואם עד כמה שאפשר. אבל כאן זה חשוב לי במיוחד. לא רק כי אני רוצה לחוות יותר עוצמתי, יותר אמיתי, יותר נוכח. כי יש כאן אנשים אמיתיים. אנשים שפגשתי, אנשים שדיברתי איתם, אנשים שיצרתי איתם קשר, והם ראויים ליותר מלדפדף הלאה כי הגיע סרטון מעניין יותר. 

אז מה עכשיו? 

עשרה דברים עליי בהשראת טלי35, אחלה דרך לחזור לכתוב פה ולהכיר עוד צדדים של נשים שאני קוראת כאן. תודה לך! 

1. אני ממש אוהבת לבשל, המטבח זה המקום שמרגיע אותי ומכניס אותי לפלואו, בתנאי שבאמת יש זמן לשקוע בסשן ארוך של בישולים. לאחרונה מכניסה כל דבר אפשרי לצנצנת: לימון כבוש, צ'אטני מנגו, ריבת תאנים והיד עוד נטויה.

2. אני שונאת לרוץ ובכל זאת יוצא שלפחות פעמיים בשבוע רצה להספיק את האוטובוס. מנסה ללמד את עצמי שלצאת מוקדם זה לטובתי, אבל משהו בי מסרב לקחת מהזמן בית הפרטי שלי דקה יותר מהמינימום ההכרחי. 

3. כנראה אותו משהו בי הוא גם הגורם לתיעוב שלי כלפי עצות שלא ביקשתי, ותכלס לעיתים גם כאלה שכן ביקשתי. באופן כללי אפשר לתאר אותי כקנאית מאוד לאוטונומיה שלי. 

4. אני מעדיפה מלוח על מתוק כמעט תמיד, וגבינה טובה, דג מעושן, עוגיות פרמז'ן או זיתים ישמחו אותי הרבה יותר משוקולד.

5. אני בקושי שותה אלכוהול, לפעמים נופלת לתקופות של עישון סיגריות אבל משתדלת להאמין שהפעם הנוכחית היא האחרונה שבה אפסיק. כבר לא כל כך בקטע של וויד ובגדול די נהנית מלהיות צלולה רוב הזמן. 

6. הייתי צמחונית עשור שלם אבל אני כבר מתקרבת לכמעט עשור שבו אני כן אוכלת בשר. אני לא קונה בשר הביתה, מבינה לאט לאט שאני מעדיפה דגים על בשר או עוף אבל עדיין חוטאת לפעמים בהמבורגר .

7. הגעתי לשלב בחיים שאני לא יודעת איך להכיר בן אדם מאפס. סיפרתי את סיפור חיי כבר יותר מדי פעמים על כוס יין ונראה לי שמיציתי. מצד שני אנשים זה עדיין הדבר הכי מעניין בעולם בעיניי ואני עדיין רוצה לצאת לדייטים. 

8. חזרתי לקרוא לאחרונה וזה נעים לי במוח. 

9. אני כבר כמה שנים מנסה להבין מה אני אוהבת ללבוש וזה אחד התהליכים המייגעים שעשיתי בחיי. אני שונאת קניונים והחלום האמיתי שלי הוא שתהיה לי סבלנות לתפור או להתאים את הבגדים שלי בעצמי על בסיס קבוע.

10. בפוסט הראשון שלי כאן כתבתי פנטזיה על כיבוי סיגריה על מישהו ועדיין לא הגעתי קרוב ללהגשים אותה. עכשיו כשאני חושבת על זה יכול להיות שהיא כבר לא פנטזיה מבחינתי ושהגיע הזמן לעדכן גרסה ולהבין מה זה בדסמ מבחינתי בימים אלה.

אבל זה כבר לפוסט הבא. 

אני לא פנויה להכרויות עד הודעה חדשה

כמיטב המסורת מתעניינת מי מגיע, ובפרט מי מגיע מירושלים. 

שוקלת הגעתי 😉 

אם אתם כבר שולחים הודעה, לפחות תבדקו שהיא עומדת בתנאי הסף למענה ממני.

לא חבל על הזמן של כולנו?

הזמן נזל לי בין האצבעות החודש, היו כמה הכרויות נחמדות אבל הלוז ההזוי שלי לא השאיר לי הרבה זמן לממש אותן. אם להיות כנה אני גם לא חושבת שהייתי פנויה רגשית ומנטלית להכיר מישהו חדש. 

הבנתי החודש שיש לי קצב משלי, והוא לא תמיד תואם לציפיות שלי, אבל ככל שאני מנסה אני פשוט לא יכולה לדחוק בעצמי. ייקח לי זמן להתארגן מחדש בתוך השגרה, ייקח לי זמן להבין מה עושה לי טוב ומי. 

***

אני קוראת חוויות של אנשים אחרים והכל מרגיש לי שטחי, מלאכותי.  הריגוש של גילוי העולם הזה כבר מאחוריי, מה שילהיב אותי לא יהיה עוד ספנק, עוד השתחוות, עוד חדירה עם סטרפאון או עוד מילות הערצה.

***

מה שילהיב אותי באמת זו ההיווצרות של קשר אינטימי. האמון ההדדי שמאפשר להעמיק ולחקור לאן אפשר לקחת את הקשר הזה. קשר שבו אני באמת המרכז. שבו אני לא מרגישה צורך לרצות ולתת מעצמי כדי לשמר את תפקיד השולטת, קשר שסובל את כל מה שמשמח אותי והופך אותי למרוצה ומסופקת. 

אני באמת תוהה אם מה שאני מדמיינת יכול להתקיים, אולי זו פנטזיה חולנית, ואני לא צינית כשאני שואלת את זה. בני אדם תמיד פועלים לשימור עצמי, ותמיד יגיע רגע שהרצונות שלי יהיו טוטאליים מדי. השאלה שבאמת נשאלת היא האם כדי להגיע לסיפוק שאני מחפשת חייבים למצות ולהגשים את כלל הרצונות האלו.

האם אני נשלטת בידי התשוקה שלי לטוטאליות?

דווקא בזמן שטכנית לא מתאים בשום צורה, כשהלוז שלי חוזר להתמלא ואני עוברת לחלוק דירה עם בן זוגי האהוב,

דווקא עכשיו מתחיל לחזור לי החשק למצוא לי נשלט או נשלטת. מודה שיש לי העדפה ברורה לנשים אבל שומרת על ראש פתוח כי בסוף מה שהכי חשוב לי זה החיבור המתאים, ולא מה יש בין הרגליים.

נסיון העבר מלמד שהרבה מהחומר האנושי כאן מצטיין בלהוציא לי את החשק, הסבלנות והנשמה, אבל מצד שני פגשתי כאן גם כמה יהלומים, מלוטשים יותר או פחות. 

אז באופן רשמי אני מתחילה את עונת החיפושים!

מחפשת חיבור ושיח משותף לפני הכל, בא לי שיהיה כיף לשבת איתך לדרינק באותה מידה שיהיה כיף לסשן אותך, שנשדר על אותו גל ונהנה מהקשר בכל תצורותיו. טווח גילאים בין 25-45, מחפשת משיכה הדדית ומבקשת תמונה במעמד הפנייה, כמובן שאני שולחת גם תמונה שלי אם יש לי עניין בפונה. 

אני לא נצמדת לתבנית מסוימת מבחינת אופי הקשר ויש מגוון רחב של דברים שמעניין לחוות איתי ודרכים לשרת אותי. עם זאת יהיה יתרון למזוכיסטים, פוט פשישיסטים וחובבי השפלה. 

אני גרה בירושלים ולרוב אין לי זמן לצאת מהעיר, אז נדרשת זמינות להגיע לאיזור שלי, יתרון לירושלמיות.ים כמובן. מקווה שמדי פעם יהיה לי זמן להרפתקאות גם בעיר החטאים תל אביב. 

יש לי כנראה עוד המון להגיד ולדייק אבל בואו נתחיל בזה, עדכנתי גם את הפרופיל ומצפה שתקראו אותו לפני הפנייה. 

בהצלחה לכולן וכולם!

זה מה שבא לי באמת.

אני בטינדר ופוגשת בנות חמודות וניליות כי אני רוצה אישה וגוף של אישה בכל דרך שלא תהיה, ונילית או לא. 

אבל בא לי להשפיל מישהי ממש, ולהרגיש כמה היא נרטבת מזה

הוא כל כך מתעתע.

אני מכירה נשלטים פוטנציאליים והוא לא מתעורר, אולי מרים ראש לשנייה וחוזר לפינה שלו. אבל אז אני בסיטואציה אחרת לגמרי, פוגשת בחור ביישן בהקשר פורמלי שלא צריך לפרט לגביו. ומשהו בו, מעין ביישנות משולבת בביטחון שקט שניכר שהרוויח לאחר שנים ארוכות של תחושת נחיתות, גורם לי לרצות להשפיל ולשלוט בכל פינה בו. לראות אותו מאונן לפניי על הרצפה, לגלות איך הוא נראה כשהוא מתחנן לגמור, איך הוא נשמע כשצובטים לו את הפטמות, איך הוא מריח כשהוא מפחד אבל מגורה.

ואחר כך לערסל אותו בזרועותיי ולהבטיח לו שתמיד אשמור עליו. 

אני אישה עם גבולות כמובן, ולא יקרה כלום. אבל נחמד לדעת שיש גברים שמעוררים את החשק הזה בצורה כל כך מיידית שאני חייבת לעצור הכל ולפחות לכתוב על זה משהו.

ככה אני לא פנויה.

מתגעגעת למיניות נוטפת וסוטה, לשלישיות, לסאדיזם שלא אצטרך לרסן (מדי), ללגעת בנשים, ללקחת את כל העונג עבור עצמי ולא להתנצל על כך, להפך: לדעת שהצד השני נדלק ומתעורר מזה, צמא לתת לי ולספק אותי בעוד שהוא או היא נשארים מגורים, מתוחים עד קצה היכולת ומתים להתפוצץ.

בינתיים יש לי אהבה גדולה, ומיניות בטוחה שגם מעלה כאבים ישנים שכנראה הגיע זמנם לקבל מקום. ויש שם גם קצת מקום לשדה שבי להתעורר, להפליק לביצה או שתיים ולמשוך קצת בשיער. חשוב לזכור, להעריך את מה שיש.

ויש שם גם דלת שבינתיים אני לא פותחת, דלת שמובילה לעולם שאני כל כך מתגעגעת אליו. דלת שאפתח כשארגיש שהבית שאני משאירה מאחורי יישאר מספיק יציב עד שאחזור אליו. 

ועדיין, הלחץ והמתח שאני נתונה בהם מבקשים להשתחרר, ואין לי עוד הרבה רעיונות מה יכול לשחרר אותם ולהטעין אותי באנרגיות מחודשות כמו שקשר בדסמי אמיתי מטעין אותי.

אבל אני מתחייבת למצוא לעצמי תחליף, כי באמת שבינתיים אני לא באמת פנויה לבנות קשר כזה.

רעיונות?