שולטת בהתהוות

כמיטב המסורת מתעניינת מי מגיע, ובפרט מי מגיע מירושלים. 

שוקלת הגעתי ;) 

אם אתם כבר שולחים הודעה, לפחות תבדקו שהיא עומדת בתנאי הסף למענה ממני.

לא חבל על הזמן של כולנו?

הזמן נזל לי בין האצבעות החודש, היו כמה הכרויות נחמדות אבל הלוז ההזוי שלי לא השאיר לי הרבה זמן לממש אותן. אם להיות כנה אני גם לא חושבת שהייתי פנויה רגשית ומנטלית להכיר מישהו חדש. 

הבנתי החודש שיש לי קצב משלי, והוא לא תמיד תואם לציפיות שלי, אבל ככל שאני מנסה אני פשוט לא יכולה לדחוק בעצמי. ייקח לי זמן להתארגן מחדש בתוך השגרה, ייקח לי זמן להבין מה עושה לי טוב ומי. 

***

אני קוראת חוויות של אנשים אחרים והכל מרגיש לי שטחי, מלאכותי.  הריגוש של גילוי העולם הזה כבר מאחוריי, מה שילהיב אותי לא יהיה עוד ספנק, עוד השתחוות, עוד חדירה עם סטרפאון או עוד מילות הערצה.

***

מה שילהיב אותי באמת זו ההיווצרות של קשר אינטימי. האמון ההדדי שמאפשר להעמיק ולחקור לאן אפשר לקחת את הקשר הזה. קשר שבו אני באמת המרכז. שבו אני לא מרגישה צורך לרצות ולתת מעצמי כדי לשמר את תפקיד השולטת, קשר שסובל את כל מה שמשמח אותי והופך אותי למרוצה ומסופקת. 

אני באמת תוהה אם מה שאני מדמיינת יכול להתקיים, אולי זו פנטזיה חולנית, ואני לא צינית כשאני שואלת את זה. בני אדם תמיד פועלים לשימור עצמי, ותמיד יגיע רגע שהרצונות שלי יהיו טוטאליים מדי. השאלה שבאמת נשאלת היא האם כדי להגיע לסיפוק שאני מחפשת חייבים למצות ולהגשים את כלל הרצונות האלו.

האם אני נשלטת בידי התשוקה שלי לטוטאליות?

דווקא בזמן שטכנית לא מתאים בשום צורה, כשהלוז שלי חוזר להתמלא ואני עוברת לחלוק דירה עם בן זוגי האהוב,

דווקא עכשיו מתחיל לחזור לי החשק למצוא לי נשלט או נשלטת. מודה שיש לי העדפה ברורה לנשים אבל שומרת על ראש פתוח כי בסוף מה שהכי חשוב לי זה החיבור המתאים, ולא מה יש בין הרגליים.

נסיון העבר מלמד שהרבה מהחומר האנושי כאן מצטיין בלהוציא לי את החשק, הסבלנות והנשמה, אבל מצד שני פגשתי כאן גם כמה יהלומים, מלוטשים יותר או פחות. 

אז באופן רשמי אני מתחילה את עונת החיפושים!

מחפשת חיבור ושיח משותף לפני הכל, בא לי שיהיה כיף לשבת איתך לדרינק באותה מידה שיהיה כיף לסשן אותך, שנשדר על אותו גל ונהנה מהקשר בכל תצורותיו. טווח גילאים בין 25-45, מחפשת משיכה הדדית ומבקשת תמונה במעמד הפנייה, כמובן שאני שולחת גם תמונה שלי אם יש לי עניין בפונה. 

אני לא נצמדת לתבנית מסוימת מבחינת אופי הקשר ויש מגוון רחב של דברים שמעניין לחוות איתי ודרכים לשרת אותי. עם זאת יהיה יתרון למזוכיסטים, פוט פשישיסטים וחובבי השפלה. 

אני גרה בירושלים ולרוב אין לי זמן לצאת מהעיר, אז נדרשת זמינות להגיע לאיזור שלי, יתרון לירושלמיות.ים כמובן. מקווה שמדי פעם יהיה לי זמן להרפתקאות גם בעיר החטאים תל אביב. 

יש לי כנראה עוד המון להגיד ולדייק אבל בואו נתחיל בזה, עדכנתי גם את הפרופיל ומצפה שתקראו אותו לפני הפנייה. 

בהצלחה לכולן וכולם!

זה מה שבא לי באמת.

אני בטינדר ופוגשת בנות חמודות וניליות כי אני רוצה אישה וגוף של אישה בכל דרך שלא תהיה, ונילית או לא. 

אבל בא לי להשפיל מישהי ממש, ולהרגיש כמה היא נרטבת מזה

הוא כל כך מתעתע.

אני מכירה נשלטים פוטנציאליים והוא לא מתעורר, אולי מרים ראש לשנייה וחוזר לפינה שלו. אבל אז אני בסיטואציה אחרת לגמרי, פוגשת בחור ביישן בהקשר פורמלי שלא צריך לפרט לגביו. ומשהו בו, מעין ביישנות משולבת בביטחון שקט שניכר שהרוויח לאחר שנים ארוכות של תחושת נחיתות, גורם לי לרצות להשפיל ולשלוט בכל פינה בו. לראות אותו מאונן לפניי על הרצפה, לגלות איך הוא נראה כשהוא מתחנן לגמור, איך הוא נשמע כשצובטים לו את הפטמות, איך הוא מריח כשהוא מפחד אבל מגורה.

ואחר כך לערסל אותו בזרועותיי ולהבטיח לו שתמיד אשמור עליו. 

אני אישה עם גבולות כמובן, ולא יקרה כלום. אבל נחמד לדעת שיש גברים שמעוררים את החשק הזה בצורה כל כך מיידית שאני חייבת לעצור הכל ולפחות לכתוב על זה משהו.

ככה אני לא פנויה.

מתגעגעת למיניות נוטפת וסוטה, לשלישיות, לסאדיזם שלא אצטרך לרסן (מדי), ללגעת בנשים, ללקחת את כל העונג עבור עצמי ולא להתנצל על כך, להפך: לדעת שהצד השני נדלק ומתעורר מזה, צמא לתת לי ולספק אותי בעוד שהוא או היא נשארים מגורים, מתוחים עד קצה היכולת ומתים להתפוצץ.

בינתיים יש לי אהבה גדולה, ומיניות בטוחה שגם מעלה כאבים ישנים שכנראה הגיע זמנם לקבל מקום. ויש שם גם קצת מקום לשדה שבי להתעורר, להפליק לביצה או שתיים ולמשוך קצת בשיער. חשוב לזכור, להעריך את מה שיש.

ויש שם גם דלת שבינתיים אני לא פותחת, דלת שמובילה לעולם שאני כל כך מתגעגעת אליו. דלת שאפתח כשארגיש שהבית שאני משאירה מאחורי יישאר מספיק יציב עד שאחזור אליו. 

ועדיין, הלחץ והמתח שאני נתונה בהם מבקשים להשתחרר, ואין לי עוד הרבה רעיונות מה יכול לשחרר אותם ולהטעין אותי באנרגיות מחודשות כמו שקשר בדסמי אמיתי מטעין אותי.

אבל אני מתחייבת למצוא לעצמי תחליף, כי באמת שבינתיים אני לא באמת פנויה לבנות קשר כזה.

רעיונות?

תתרפס לפניי.

תחכה בשקט כמה זמן שצריך עד שיהיה לי חשק לשחק איתך.

תעשה כלים. 

תעשה לי מסאז'.

תסתום את הפה.

תראה איזה כיף לי איתו.

תלקק.

תיקח את זה.

תזרוק את זה.

תזוז לשם.

תחזור לפה.

תגיד יפה תודה.

(שיט, יצא לי קצת שולט בשקל עם השורות של שתי מילים. לא נעים, לא נורא.

אני כבר המון זמן וונילית, לא מוצאת את המקום בתוך הנפש העמוסה לקשר שליטה כמו שאני מאמינה שהוא צריך להיות. אבל תגובה אחת מפעם עוררה בי את הרצון לתזז מישהו מיוחד סביבי, להשפיט. לדרוש ולקבל. כנראה שעמוק בפנים השולטת עוד מחכה למישהו הזה שיבוא)

מאז אותה שבת היצר הבדסמי שלי ירד למחתרת. 

להכאיב להשתמש ולהשפיל הרגיש לא שייך, לא מתאים, אפילו זר לי פתאום. 

ומצד שני מחשבות אחרות התחילו לעלות בי, בעקבות ההבנה כמה עושה לי טוב להזדיין עם הבן זוג שלי. כמה כוחות חיים אני מקבלת מהזין שלו, מהלשון שלו, מהידיים שלו עליי כמו שאני אוהבת.

התחלתי לשקול בכל זאת עוד קשר מיני, עוד מישהו שיהיה מופקד על העונג שלי ועל הגדלת ממוצע האורגזמות השבועי. או בעצם מישהי. 

וגם זה רחוק ממימוש, האינטימיות והביטחון שאני צריכה בשביל קשר כזה נבנים לאט, והטעם שלי ספציפי, ושום דבר לא חדש תחת השמש בנושא זה. 

בכל זאת רציתי לכתוב משהו, ולו רק כדי להרגיש קצת יותר בחיים.

ומזל שאין לי מנוי כי התמונה יצאה כל כך יפה שממש התפתיתי להעלות אותה לכאן.

אבל גם היא כמו הרבה דברים אחרים תישאר ביני ובין אהובי

😇