ככה אני לא פנויה.
מתגעגעת למיניות נוטפת וסוטה, לשלישיות, לסאדיזם שלא אצטרך לרסן (מדי), ללגעת בנשים, ללקחת את כל העונג עבור עצמי ולא להתנצל על כך, להפך: לדעת שהצד השני נדלק ומתעורר מזה, צמא לתת לי ולספק אותי בעוד שהוא או היא נשארים מגורים, מתוחים עד קצה היכולת ומתים להתפוצץ.
בינתיים יש לי אהבה גדולה, ומיניות בטוחה שגם מעלה כאבים ישנים שכנראה הגיע זמנם לקבל מקום. ויש שם גם קצת מקום לשדה שבי להתעורר, להפליק לביצה או שתיים ולמשוך קצת בשיער. חשוב לזכור, להעריך את מה שיש.
ויש שם גם דלת שבינתיים אני לא פותחת, דלת שמובילה לעולם שאני כל כך מתגעגעת אליו. דלת שאפתח כשארגיש שהבית שאני משאירה מאחורי יישאר מספיק יציב עד שאחזור אליו.
ועדיין, הלחץ והמתח שאני נתונה בהם מבקשים להשתחרר, ואין לי עוד הרבה רעיונות מה יכול לשחרר אותם ולהטעין אותי באנרגיות מחודשות כמו שקשר בדסמי אמיתי מטעין אותי.
אבל אני מתחייבת למצוא לעצמי תחליף, כי באמת שבינתיים אני לא באמת פנויה לבנות קשר כזה.
רעיונות?
