לפני שנתיים. 6 באפריל 2022 בשעה 10:29
ההסכמה לקבל שירות זרה לי. אני רגילה להסתדר לבד, לא לצפות מאחרים שייתנו לי משהו ללא תמורה. אני רגילה להניח שאם מישהו נמצא בחיים שלי או רוצה להיות, זה מכיוון שהוא מצפה לקבל חתיכה מהגוף שלי. אני אפילו לא מאמינה לפעמים שחברות שלי באמת רוצות להיות חברות שלי. למרות שרובן הולכות איתי כבר מעל עשור.
וככל שאני מתרווחת אל תוך התפקיד הזה, שמרגיש טבעי וזר בו זמנית, אני מגלה כמה הזדמנויות לקבל אני רגילה לדחות בחיי היומיום. דברים קטנים כמו מתנה לחג מהעבודה או עגלה לשים בה את השמלות שאני מודדת בחנות. דברים לבית מאמא שלי או להשאיל איפור מחברה.
אני מסכימה לקבל ומגלה שאף אחד לא בורח. אנשים מחכים להעניק לי. ואני לא באמת מבינה למה.
