לפני שנה. 23 בנובמבר 2022 בשעה 6:29
מחשבה אחת מסתובבת לי בראש כבר כמה ימים. איך הוא ייראה עם הלחי שלו צמודה לרצפה ומעליה המגף שלי.
אני מספרת לו על זה, בחצי שעה שיש לי לשבת בבית קפה לפני העבודה. הוא מדגים.
אני עונה:
ככה אנחנו יושבים.
אני יושבת ואוכלת עוגת גבינה והוא, אלפי קילומטרים ממני,צמוד לרצפה. מספר לי על היום שלו. לומד ממני איך אני רואה אותו.
יש שם הרבה רגש. יותר ממה שהמילים כאן יכולות להעביר.
אחרי קרוב ל50 דקות אני מרשה לו לקום.
