זה הדבר העיקרי שהפמדום נתן לי.
עיניים נוצצות כשראיתי שלושה גברים עוברים תחת ידייה (תרתי משמע) של אחת באדום לוהט.
עיניים נוצצות כשחברה היפנטה אותי בבעיטות שהיא נתנה לאחד הנשלטים שלה, מילים יתקשו להעביר את התשוקה וההתלהבות שבאקט הזה, ובשאר האקטים שבאו אחריו. הפרצוף המעוך שלו בין מגפיים של אחת, הזין נדרך ברגליים של אחרת עם תחתונים מופשלים בצורה משפילה ונהדרת, והעקב של הסטילטו שלי משחק לו בפטמה (אחר כך נאמר לי שהייתי רחמנית מדי).
אחר כך העיניים שלי נצנצו גם כשגוף אחר התפתל תחתיי בכאב, בורח מהשעווה שטיפטפתי על הגב השרוט שלו. הן נצצו כשהחזקתי אותו בכל זאת והמשכתי לכסות את הגב בשעווה. והן נעצמו בשלווה כשהתחבקנו בסיום, חיבוק ארוך של מזוכיסט וסדיסטית שהעניקו אחד לשני את מה שהם היו זקוקים לו. חיבוק ששווה יותר מכל מה שקדם לו.
זה הרגיש לי מעט, בעיקר כי היו כל מיני פניות לא נעימות או סתם משעממות בין רגעי הניצוץ האלה, אבל זה המון. וחשוב שאזכור את זה.
