|
|
|
בהופעה של רביד פלוטניק עם הילדים.
הם מקדימה. אני מאחור.
הכל טוב.
אני לא כופה את עצמי לסלפי איתם.
הם צריכים את הספייס שלהם.
הנה לכם, הטבע במיטבו.
אנחנו פה רק לשנייה וחצי.
עופו ילדים שלי.
יש לכם את הגב שלי.
אמנם היה שבוע קשה ומצב הרוח היה ירוד, אבל היי סיימתי 4 אימונים השבוע.
3 ימים
3 הפגנות
40,000 צעדים
2 אימונים
שנת לימודים חדשה 1
בוקר 1 גשום
1 עצבות (גדולה)
1 בקבוק יין
0 חרמנות
בסוף שיעור יוגה או תרגול מדיטציה משותף, הייתי מצמיד כפות ידיים למצח, עוצם את עיניי ומודה בהשתחוות ובענווה 3 פעמים:
פעם ראשונה למורה על השיעור, החכמה והתרגול שהעביר.
פעם שנייה לתלמידים שמסביבי שלקחו חלק בלמידה והיוו שותפים למסע.
ופעם שלשיית לעצמי, שהרשתי לעצמי זמן ומקום לבוא ולתרגל.
מאז מרץ האחרון, בזמן המסע שלי בהודו, הוספתי הודייה רביעית.
בסוף כל שיעור הייתי מודה גם לכרמל גת, מכרה, שלימדה בשבי יוגה את אלו שנשבו איתה. זאת היתה דרכי הקטנה והשקטה לזכור אותה ולהזכיר לעצמי את מהות היום יום.
עד יומי האחרון, בסוף כל תרגול יוגה ומדיטציה, אמשיך להצמיד את כפות ידיי למצח ולהודות 4 פעמים.
יהה זכרה ברוך.
ועד שכולם יחזרו
אחד המאכלים שהילדים שלי הכי אוהבים היא פסטה קרבונרה: שמנת ובייקון מטוגן.
ואם יש משהו שהם עוד יותר אוהבים, זה שאני לוקח את כל הדבר הזה ומכניס אותו לתנור (עם כמה בייצים וגבינה) ואופה את זה לפשטידה.
הבת שלי ואני המצאנו עוגה ע"ש הכלבה שלנו: עוגת לוקה.
זאת עוגת שיש של קרמל ושוקולד עם פצפוצי שוקולד לבן.
יצא טעים אבל השאלה היא אם היא יצאה דומה?
היתה לי שבת נפלאה.
כמו שאני אוהב.
רגועה. ממלאת. איטית.
בבוקר הלכתי לאימון.
חצי שעה מדיטציה.
אכלתי חומוס עם חברים באבו חסן ואח"כ שתינו קפה.
חזרתי הביתה לשנץ ארוך מתחת לשמיכה עם מזגן.
לקחתי את לוקה לטיול בפארק.
נתתי לה לרוץ ושיחקנו בשקיעה.
בערב, כמו תמיד, הלכתי קפלן.
היתה אפילו פגישה מפתיעה עם משהי חמודה.
ואז בירה בבר הקבוע על אבן גבירול.
היתה לי שבת באמת נפלאה.
כמו שאני אוהב.
אז למה אני עצוב?
מי שצועק - פחדן.
מי שמאיים - חלש.
מי שמבטיח - ייעלם.
מי שמתרברב - עני.
מי שדורך על חלשים - ידרוך בסוף גם עליך.
דווקא השקטים, אלו שהולכים, off the grid, בדרך שלהם מבלי לנסות לסחוף אחריהם את כל העולם - הם המעניינים ביותר בעיניי.
