לפני חודשיים. 1 בספטמבר 2024 בשעה 4:15
בסוף שיעור יוגה או תרגול מדיטציה משותף, הייתי מצמיד כפות ידיים למצח, עוצם את עיניי ומודה בהשתחוות ובענווה 3 פעמים:
פעם ראשונה למורה על השיעור, החכמה והתרגול שהעביר.
פעם שנייה לתלמידים שמסביבי שלקחו חלק בלמידה והיוו שותפים למסע.
ופעם שלשיית לעצמי, שהרשתי לעצמי זמן ומקום לבוא ולתרגל.
מאז מרץ האחרון, בזמן המסע שלי בהודו, הוספתי הודייה רביעית.
בסוף כל שיעור הייתי מודה גם לכרמל גת, מכרה, שלימדה בשבי יוגה את אלו שנשבו איתה. זאת היתה דרכי הקטנה והשקטה לזכור אותה ולהזכיר לעצמי את מהות היום יום.
עד יומי האחרון, בסוף כל תרגול יוגה ומדיטציה, אמשיך להצמיד את כפות ידיי למצח ולהודות 4 פעמים.
יהה זכרה ברוך.
