הסופ"ש האחרון היה רכבת הרים אחת יותר מדי בשבילי.
הרבה מאוד אסימונים (למי שזוכר בכלל מה זה) נפלו לי בראש.
המרכזי שבהם היה שאני צריך להמציא את עצמי מחדש, ואם כבר אז אולי כדאי שאני אתעד את ההריון העצמי שלי ביומן.
אז זדיינו, אני הולך לכתוב יומן ולעלות אותו כאן בבלוג שלי.
האסימון המרכזי שהכניס לי נוק אוט הוא ש תדמית משורר הביבים, השתוי, המסכן, המסטול, החרמן, המורד עלק שפיתחתי לעצמי חייבת לפנות מקום.
אני שותה יותר מידי.
וכנראה שזה הזמן להודות, כבל עם ועדה, שאני אלכוהוליסט ברמה כזאת או אחרת.
חזרתי לעשן. חזרתי לעשות סמים.
נכון שמלחמה זה תירוץ לא רע לכל אלו.
ונכון שזה פאקינג כיף להיות דפוק ומסטול, אבל רבאק..
אלו לא באמת החיים שאני מבקש לעצמי.
הבעיה היא שאני אוהב את התדמית הזאת.
היא מגנה עלי מפני הרצון ממחויבות.
היא שמה אותי הרחק הרחק, אולי בקצה השני, מהבורגנות המשעממת למוות שממנה ברחתי כל כך בגירושים שלי.
סמים זה כיף. גם להיות שיכור זה כיף. וגם לחשוב שאתה צ'ארלס פאקינג בוקובסקי זה כיף.
רק שאני מחליק בעצמי במדרון שסללתי לעצמי.
הבעיה הנוספת שלי שקשה לי עם מינונים. אני איש של קצוות.
אם אני מתחיל עם סמים ומסיבות, אני בפנים. עד שכואבת לי הבטן.
ולכן אני צריך לצאת החוצה מהמבוך.
ועכשיו עולה השאלה מה כן אני מבקש לעצמי?
אז זהו, שאני עוד לא באמת יודע את התשובה לכך עד הסוף.
אני רוצה להתעסק במוזיקה.
להפסיק לעשן.
להפסיק סמים.
להוריד אלכוהול ליום 1 בשבוע. (קצת נוגד את הרעיון מאחורי הקורס ברמנים שנרשמתי אליו, אבל לפחות מסתיים השבוע)
אני רוצה להתאמן כמה שיותר.
לחזור לעשות יוגה.
ואני רוצה להתפרנס בדיוק מספיק בשביל לקיים את כל זה.
אני רוצה להתעסק אך ורק במה שעושה לי טוב ולא הורס אותי.
אני רוצה חיים קטנים ופשוטים.
אין לי שום תכניות לכבוש שום פיסגה או להתעשר.
ואני לא צריך להעמיד פנים של שיכור בשביל להגיד את זה בקול רם.
מכיוון שאתמול שתיתי עם חברים, התעוררתי מאוחר עם כאב ראש קל ופספסתי את האימון שנרשמתי אליו.
שתיתי קפה ויצאתי להליכה של שעה וחצי.
זה הצחיק אותי שאני כנראה היחיד בעולם שעושה ספורט ושומע ברקע את טום וויטס. איש של קצוות, אמרתי לכם.
אח"כ חזרתי הביתה, התארגנתי ויצאתי לשיעור פיתוח קול.
אכלתי חומוס וחזרתי לסדר את הבית מהשתייה של אתמול, לתולות כביסה לשטוף כלים, לדבר עם ביטוח הבריאות שלי. לכתוב יומן, לחפש עבודה ועוד מעט אני יוצא לאולפן פגוש את ונוס אהוב ליבי ולסיים איתו שיר חדש ומהמם שאני מקליט.
בסה"כ יום פרודוקטיבי. כן ירבו.
הא, נזכרתי..
יש עוד משהו אחד שאני רוצה..
אותה.
את קינקוש בחזרה.
וזה השיר שאיתו התאמנתי הבוקר בפארק הירקון:
The piano has been drinking
My neck tie is asleep
And the combo went back to New York
The jukebox has to take a leak
And the carpet needs a haircut
And the spotlight looks like a prison break
Cause the telephone is out of cigarettes
And the balcony is on the make
And the piano has been drinking
The piano has been drinking
