הכל או כלום

כל פעם מחדש מדהימות אותי המחשבות אשר צפות לי במהלך אימון או מדיטציה.

אולי דווקא ברגעים שבהם אני מנסה להתנתק מהזרם המרכזי,  המוח שלי מחליט לקחת נושא/ רעיון  חשוב, לזקק אותו לשורה אחת צלולה וברורה ואז להטיס לי את אותה מחשבה ישירות לתודעה.

היום במהלך האימון, בזמן שאני כולי מנסה לשרוד עוד חזרה אחת (ואז עוד חזרה... ואז עוד אחת..), הבנתי שאלו המתנות הכי גדולות שזכיתי בהן בחיי:

1. הילדים שלי:  מה אני אגיד לכם? הצליח לי. הם כייפים. הם חמודים. הם בריאים ושמחים. אנחנו צוחקים מלא ביחד. יש לנו שיחותת עמוקות. באמת שהצליח לי. 555. 
2. קינקוש:  אני יודע מה אני רוצה שיקרה. אבל למרות שעדיין לא בטוח שנחזור להיות ביחד, הזמן שאנחנו מבלים יחד הוא מתנה.במהלך הקשר עם קינקוש זכיתי לטעום אהבה אמתית וטהורה.זכיתי לרגעי חסד אמיתיים של חום אנושי, קרבה ואינטימיות.
3. המוזיקה שלי: במשך שנים התביישתי בכשרון שלי לכתוב שירים. לא נגעתי בגיטרה יותר מ 15 שנים. לא הבנתי שקיבלתי מתנה: את היכולת ליצור. ההצלחה היא לא חשובה. היצירה, כן. 
4. הפציעה בגב: לפני שנה וחצי שברתי 2 חוליות בגב. במשך חודש וחצי לא ידעתי אם אוכל ללכת שוב. מדהים כמה כוחות גילתי בעצמי בדרך לריפוי. לא להאמין כמה הרבה דברים בחיים קיבלו פתאום פרופוציות.

ואני ממש לא גרידי, המתנות האלו מספיקות לי בהחלט.

אני לא רוצה עוד ילדים משלי. 

אני לא מחפש עוד אהבה.

אני לא מבקש להיות איש רנסאנס מבורך כשרונות.

ואני בטח לא צריך להפצע שוב.

זהו. זה מספיק לי.