הכל או כלום

בתחילת השיעור המורה ביקשה שנביע משאלה לעצמנו לכבוד השנה האזרחית החדשה.

ביקשתי להמשיך לפתח את עצמי. ללמוד. להתאמן. להשתפר.

התחלנו תרגול עם ברכות השמש.

מהר מאוד אני שם לב כמה הגוף שלי תפוס. קשה. כואב.

מתכופפים קדימה.

השרירים קצרים. מתעייפים במהירות.

לכל תנוחה יש 3 אפשרויות: הכנה, בסיס ואת התנוחה המלאה.

לפעמים אני לא מצליח אפילו לשהות בהכנה.

הגוף שלי עקום לגמרי.

פיתולים. עמידות ידיים.

מה לי ולכל זה?

"אל תסתכל מה אחרים עושים" אני אומר לעצמי.

"אל תשווה את עצמך"

אבל אני מסתכל.

אני משווה.

מה אני עושה פה?

שוב ביזבוז של זמן וכסף.

ביוגה אומרים: אתה פוגש את עצמך על המזרון. 

ואני פוגש את הביקורת העצמית.

את חוסר הבטחון.

את ההשוואה לאחרים (שתמיד אני מפסיד בה).

דברים שמלוווים אותי כל יום. כל היום.

דווקא בתרגול השקט, הרעשים בראש מתגברים.

ככה היוגה משנה לי את החיים.

בסוף התרגול המורה ביקשה שנזכר במשאלה לעצמנו.

כמה מהר שכחתי אותה?

לפתח את עצמי. ללמוד. להתאמן. להשתפר.

וחמלה. חמלה עצמית, הוספתי.