הכל או כלום

אני מרגיש את האגרוף בבטן פוגע בי.

ידעתי כל הזמן שהוא יגיע.

לרגעים חשבתי שtאולי ועוד אצליח לחמוק ממנו.

אבל הנה הוא הגיע.

וכשהוא פוגע, הוא כואב.

כמו מטאור שמתרסק לבטן הרכה.

הנה המחשבות הרעות. חוסר הבטחון. הספקות.

הנה החרדות. הכאב. הרצון להעלם מהעולם.

כולם חזרו. Welcome.

בהלך היום הפילטר שחור, אבל הלילות... הלילות לבנים.

איפה הייתם? התגעגעתי.

אבל דעו לכם, 

אני לא מפחד ממכם יותר.

תהנו מדקות התהילה שלכם.

במקום החנות הקטנה שרציתי לפתוח בה חנות יין  והושכרה לאחר (שיפתח בה חנות יין) - אני אמצא פינה קטנה אחרת.

במקום התמכרות ובריחה - יבוא מסע פנימי ארוך ומתגמל.

במקום האהבה שעזבה אותי - תבוא אהבה חדשה.

יקח, כמה שיקח..

זה מה שיקרה.

כי ככה החלטתי.

בסוף משהו יקרה.

Trust the system

ועכשיו, להתקפל. לספוג. לשחרר.

נשימות.