הכל או כלום

ישר אחרי הצבא, בגיל 22 התחלתי לעבוד בארכיון של ערוץ טלוויזיה כלשהו. עבדנו אז עוד עם קלטות וידאו.

ביום הראשון לעבודתי עוזי המנהל לקח אותי לשיחה ואמר לי: הנומן, מהיום מבחינתי אתה עובד ארכיון לכל דבר. אני סומך עליך ב 100%. אם אתה חושב שצריך לעשות משהו, פשוט תעשה אותו. ואם תעשה טעות, אני אגבה אותך ונתקן. הכל יהיה בסדר.

25 שנים אח"כ, שכמעט כולן עברו לי במשרדי הייטק, הגעתי לעבוד בעמותה שמקדמת אג'נדה שאני מאמין בה. עולם צודק וטוב יותר לכולם.

אבל כמו שיש זוגיות רעילה, יש גם ניהול רעיל.

מה זה ניהול רעיל?

קודם כל לחפש את הדברים הלא טובים שהעובד עשה. את הטעויות (וכולנו עושים טעויות). להאשים את העובד בטעויות שלו.

לייצר תלות בלתי סופית בצורך בידע ויותר חשוב, בקבלת החלטות.

לא להתגמש.לא להקשיב להתנגדויות.לא לשנות את דעתך.

לייצר עוד חסמים, במקום חופש פעולה.

לייצר סביבת עבודה לחוצה כל הזמן.

השגתי פגישה עם לקוח פוטנציאלי גדול (עליה נכתב בפוסט הקודם). הייתי גאה בעצמי. אבל מה? שכחתי לעדכן את המנכל על הפגישה.

הוא כמובן גילה על כך והיה חייב להתקשר אליי ,ביום חמישי בערב, אחרי שעות העבודה, לנזוף בי על כך שהוא לא זומן לפגישה.

הוא לא שאל איך היתה הפגישה?

הוא לא אמר מילים טובות על עצם קיומה.

הוא רק נזף ונזף במשך כמה דקות.

בשישי אחה"צ הוא קרא את סיכום הפגישה שלי וכתב לי כך:

"אני קולט עכשיו שיש 5 רשתות ושיש מורכבות מאוד גדולה..
אשמח שנשב ביום ראשון על מה שהיה בפגישה (מחכה לזימון)"

שוב, בלי "סיכום יפה" 

בלי "כל הכבוד על הפגישה"

נזיפות ומשימות לבצע.

וזה מה שאני הולך להגיד לו ביום ראשון:

"מורכבות גדולה" היא לפקד על חיילים בקרב.

"מורכבות גדולה" היא לנתח, ניתוח מציל חיים תינוק בן מספר חודשים.

לקדם טבעונות זה קל. זה פשוט. זאת שליחות.

אם אני לא יכל לעבוד בסביבה שבה אני נהנה לעבוד, להתפתח ולדעת שאני יכל לעשות טעויות, אני לא מעוניין לעבוד שם.

מבחינתי, אני חוזר ולעבוד בארכיון עם עוזי, המנהל שהכי השפיע עליי בחיים.

מעניין מה איתו היום?