הכל או כלום

סיפרתי לכם פעם על החזה של קינקוש?

תראו, ארכיטקטורה איננה מעניינת אותי.  ראיתי כנסיות, מגדלים, אפילו את הפירמדות ראיתי ומעבר להתרגשות ראשונית לא חלה שום תחושה יוצאת דופן. פיהוק.

אבל החזה של קינקוש הוא באמת תופעה שאמורה להכלל במורשת אונסקו. 

הצורה. המרקם. הגמישות. היופי הבלתי נגמר. המורכבות. הפשטות. נדמה שכל פעם אני מגלה בו עוד שכבת יופי נסתרת.

לדוגמה,  אני אוהב להביט בחזה של קינקוש בזמן שאני מפמפם אותה בחוזקה ולראות איך הוא נע בקצב הזיון. כמו אדוות מיים הנוצרת  במעגלים כאשר זורקים אבן לאגם. תנודות החזה הן תהודות הזיון שלי.

לפעמים במקלחת אני מתפקס על טיפת מיים שעומדת ליפול מהפטמה שלה וכאילו מהתמהמת לה. והאמת שאני יכל להבין את הטיפה הזאת. גם אני הייתי מתמהמה בדיוק בנקודה הזאת.

אז אני גם מדמיין שזאת טיפה קטנה של זרע שעומדת לה על קצה הפטמה המושלמת, אשר רק מחכה ללשון שלי שתלקק ותנקה אותה.

החזה של קינקוש כל כך רך. שזה אחד מפלאי תבל. אני באמת חושב שנאסא צריכה לחקור את הרכות הזאת. והרווח בין השדיים שלה היא פיסת הנדל"ן היקרה בעולם.

אני אוהב שקינקוש נותנת לי להסתכל לה על חזה ומשוויצה בו בשבילי. שהיא אוהבת וגאה בחזה שלה. זה כל כך סקסי בעיניי. 

לפעמים אני סתם שולח ידיים לחזה שלה. בלי שליטה ובלי מחשבה. כמו צמא שתוקף פתאום וחייבים להרוות אותו. כך הצמא שלי לחזה שלה.

אפשר להאשים אותי?

גם אתם הייתם מתנהגים ככה אם היתה לכם גישה לחזה של קינקוש.

-

וזה הפוסט שבו כתבתי על הקוס של קינקוש.