הבודהה נתן דימוי למשיכה שלנו להנאה כ: סכין המרוחה בדבש.
הדבש מתוק, מזמין וטעים.
הסכין חדה, פוצעת.
כל הדברים שאנו רוצים, נמשכים אליהם ומחפשים אותם הם הדבש: עבודה חדשה, זוגיות,.אהבה, חוויות מיניות, אושר, התענגות, המנעות מכאב (פיזי או רגשי).
אבל בכולם מצוייה גם הסכין.
זיקוקי האהבה החדשה יכבו כעבור זמן ויהפכו לעוד זוגיות רגילה.
העבודה החדשה תביא איתה קשיים חדשים.
חוויות מיניות/ רוחניות ישאירו אותנו מסופקים רגעית ובמרדף מתמשך אחרי החוויה הבאה.
בריחה לאכוהול או סמים ממציאות כואבת, תנחית אותנו בחוזקה לקרקע המציאות.
וכך זה ממשיך וממשיך...
ביום שישי האחרון עשיתי סמים במועדון, אחרי שנה שלא נגעתי בכלום. האמת שההרגשה לא עשתה לי טוב. כאב לי, הרגשתי בודד ולא רציתי להיות לבד. אז הלכתי למועדון והסנפתי. גם הדבש היה לא משהו וגם הסכין חתכה אותי.
קרה מה שצריך לקרות. נפילה היא לא סוף הדרך. היא גם בכלל לא נפילה, היא עוד נקודה במסע שהייתי צריך לעבור.
מה עושים? איך נמנעים מסכינים מרוחות בדבש?
מבינים שהכל זה מרדף לאושר, או בריחה מכאב, ופשוט מפסיקים לרוץ.
מקבלים את הקיים. את הנמצא. נהיים מודעים לרצונות שלנו ולמניעים שלהם.
נושמים. מחייכים. מבינים שלא הכל מושלם. וזה בסדר גמור.