הכל או כלום

תמיד אהבתי מין. הייתי נער מיני מאוד. סקרן. כשהתחלתי לגלות את הסקס יותר ברצינות בתור בחור צעיר אחרי צבא, אהבתי סקס חזק ואגרסיבי. לשחק עם הפור פליי. למתוח את הטיזינג. נמשכתי למנטלי בלי לדעת שיש מושג כזה בכלל.

יצא המקרה והנשים שיצאתי איתן בתקופה ההיא לא ממש זרמו עם השטויות שלי. רובן המוחלט פשוט רצו סקס ונילי של משחק מקדים, 2 וחצי תנוחות ורק אל תגמור לי בפה. כן, היו יוצאות דופן שאהבו סקס, אבל הן היו זן נדיר. 

חשבתי, יותר נכון הייתי בטוח, שהבעיה אצלי. אני זה שלא בסדר. שלהיות סוטה זה פויה. 

העולם היה שונה אז. מודעת לבדס"מ כמעט ולא היתה. בטח שלא כמו היום. ומהמעט שראיתי בתמונות פורנו (לפני הוידאו) לא התחברתי. הרב היה אימפקט, וקשירות לצלבי איקס. פרוטוקול גבוה. גם היום אני לא באמת מתחבר לפרקטיקות האלו. העולם היה שונה, אבל גם אהי הייתי שונה. אדם אחר. 

הראשונה שהעירה את הטורף שבי היתה ילדה קןראנית בת 27 שהכרתי בניו יורק דרך טינדר לפני בערך עשור. היא הראשונה שלא רק התלהבה מהאגרסיביות שלי, הטיזינג וה barin fuck, אלא גם ממש ביקשה עוד ועוד ומשכה את החבל המיני בינינו יותר ממה שחשבתי שאפשר למתוח. היא פתחה לי את הראש לכיוונים חדשים בשיחות שלנו. הבנתי שיש שם למיניות שלי. בדס"מ. 

היא דיברה מיניות. הבינה מיניות. הבינה את הנויאנסים הקטנים. מעבר לכל מה שעשינו ביחד במשך כמה ימים סתוויים בניו יורק, אני בעיקר זוכר ממנה מבט אחד שהיא נתנה לי בזמן מציצה. מבט אחד היה יותר חזק מכל מה שדיברנו שם. 

אני זוכר את הדירה שלה. את המסעדה הקוראנית שאכלנו בה. שאוכל קוראני לא היה לי טעים. אבל את השם שלה אני לא זוכר.

מאז ניו יורק יותר לא קיימתי יחסי מין ונילייין של 2 וחצי תנוחות ורק אל תגמור לי בפה.