הכל או כלום

היא באה אליי בשישי אחה"צ. כשהרחוב מתחיל להיות שקט. 

ישבנו. ודיברנו. ושתינו יין. וכשכל הבתים שרו "שלום עליכם מלאכי השלום" אנחנו התעטפנו בקדושת הגוף שלנו במיטה והזדיינו לקראת שבת המלכה. ושכבתי איתה חזק ואגרסיבי, כמו ששנינו היינו צריכים. והכאבתי לה כמו שהיא אוהבת. ולחשתי לה מילות כשפים באוזן שהמיסו לה את הלב שבפות. ואחרי שגמרנו והתנשפנו.. התחבקנו ארוכות. 

וזה כל הזמן היה באויר. 

אח"כ התארגנו ויצאנו להופעה ביפו. וכל הנסיעה דיברנו וצחקנו. 

ובהופעה עצמה שתינו עוד קצת ושרנו ביחד את כל השירים. והתחרמנו כמו 2 מתבגרים שרק מגלים את הצוף. 

וזה כל הזמן היה באויר.

וחזרנו עייפים הביתה לצחצח שיניים. ולהכנס למיטה. רק בשביל להתכרבל כל הלילה כמו זוג חתלתולים שרואים בסרטונים בפייסבוק. 

בבוקר הבאתי לנו קפה למיטה. ודיברנו על מה שהיה באויר כל הזמן. על מה שהיה ברור לשנינו.

זאת תהייה הפעם האחרונה שלנו ביחד. ולי כנראה היה קצת יותר עצוב ממנה.

ואחרי שהבנו וסיכמנו את מה שהבנו וסיכמנו, הזדיינו שוב. והסתכלנו בעיניים אחד של השנייה. והתנשקנו מלא מלא. והפעם זה עדין עדין. ומלא חום ורגש ומגע. 

היא קמה והתלבשה. ומאותו רגע התחילה השתיקה. 

לפני שהיא הלכה, היא נעצרה בדלת, הסתובבה אליי ושאלה: "אם אני אתקשר אליך וארצה להיפגש, אתה תסכים להיפגש איתי?"

"כמו כלבלב אני ארוץ אלייך." עניתי לה. "כמו כלבלב".

היא חייכה ויצאה.

מאז עוד לא נפגשנו.