הכל או כלום

בהמשך לפוסט הקודם.

פרסמתי בשישי בבוקר פוסט הכרות באחת מקבוצות ההכרויות (הוניליות) שבפייסבוק ונשבע שלא צפיתי את מבול התגובות שקיבלתי.

למעלה מ30 נשים הגיבו בהתלהבות שישמחו להכיר ועוד למעלה מ 100 נשים סימנו לי לבבות ושאר אימוג'יז.

קרוב ל20 נשים כתבו לי במסנג'ר ישירות.

ואחת אפילו חקרה עליי בגוגל, מצאה את המייל שלי ושלחה מייל הכרות.

על פניו, חלומו של כל גבר. אין ספק שיש פה גם בוסט נחמד מאוד לאגו.

למעשה הדבר חידד לי כמה אין לי אנרגיות כרגע להשקיע אקטיבית בהכרות חדשה. זה full time job.

אני לא הולך לעבור על עשרות פרופיל בפייסבוק ולנסות להבין מי מהנשים האלו מעניינת אותי >> רק בכדי להתחיל לשוחח עם מספר נשים במקביל >> בכדי לצאת לדייט >> ידה ידה ידה. 

אני בהחלט מעדיף את הכלוב לצורך זה. וכאן אני רוצה להרים לכן נשות הכלוב המדהימות.

משהי שיש לה בלוג וכותבת על עצמה. משתפת מהחיים האישים ומהפנטזיות שיש לה בראש.. הרבה יותר מעניינת אותי מסתם פרופיל גנרי באפליקציה או פייסבוק. במיוחד כשיש לנו תחומי עניין משותפים.

אני מחפש זוגיות, אבל..

החלטתי שכרגע אני יורד לחלוטין מחיפוש אקטיבי. בטח בעולמות הוניל, אבל גם מוריד הילוך רציני בעולמות הבדס"מ והקינק.

אפנה למשהי רק אם באמת ארגיש שיש לי עניין אמיתי להכיר אותה. 

דווקא מבול הפניות הבהיר לי שאני "לא שם". שאני רוצה להשקיע בעצמי. זמן הנומן.

אם על הדרך תצא לי זוגיות, נהדר. 

אם לא, גם נהדר.

יום אחד אולי הדברים ישתנו. 

עד אז אני רוצה להיות עם הילדים. להתאמן. ליצור מוזיקה. ללמוד משהו חדש. לבשל אוכל טעים ובריא. ריפיט.

כל השאר ימתין קצת.

אני מאמין בדרך שאני הולך בה.