החיים - כרוניקה של מוות ידוע מראש.

היא צוחקת אומרת מתגעגעת
געגועים למה שלעולם לא חוותה
בילדותה קיבלה מתנה מכחול
בבגרותה כבר הבינה ורכשה צבעים

את המוות והרוע צבעה בוורוד
את הנבזות והשפלות עטפה בתכול
ורק את עצמה לא צבעה נותרה חשופה
לעתים הציצה בארון לחזות בשלדים

והיא מחייכת נעה סובבת מתגעגעת
געגועים לכל הצופן לה אלוהי העתיד
והיא משכרת וכמעט את הנפש פורמת
מתייסרת רק קצת כי יש לה צבעים וכן גם מכחול

ועכשיו נעצבת דוממת נשארו רק שחור ולבן
ואיתם כל כך קשה ונוקשה הארון נפער לרווחה
מחול עם שלדים בלבן בוהקים כנגד אופל שחור
ועכשיו משתכרת המכחול יבש דומעת נושמת
פורעת שטר
של חיים
של אמת