שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

החיים - כרוניקה של מוות ידוע מראש.

מילה אחת שווה אלף תמונות.שתיקה נדירה שווה אלף מלים. מסתבר.
מחשבות,פואטיקה ומה שביניהן.תהיות והרבה.האנשת הרגש.
"הרבה יותר כיף לדבר איתך מאשר לקרוא שירים שלך..." אלמונית.כמעט נעלבתי.

- כל הזכויות שמורות*
לפני 18 שנים. 2 ביוני 2006 בשעה 16:59

ואז בא הרגע בו אתה צולל אל התוך
שם אתה ניצב והכל גלוי זך ונקי מזוקק
התהיות משילות מסיכות והפליאה מתאבדת
שם אתה עוצר למרות שהחיים החליפו לירוק

תלוי לרגע מרחף מבין ונעצב כי הנה
הבנת אין מסתורין ואין אולי והניחוש הוא שקר
והשכחה אותה טיפחת במלוא הדרה
מניעה אותך מעוררת והחיים מחליפים לכתום
תכף תנוע

ואז אתה שולף יריה אחת והתנקשת באמת
וכשהחיים הראו אדום משלב הילוך סוחט דוושה
בנסיעה אתה מבין שהייתה זו רוח רפאים
האמת, נשמות רבות לה והיא תפגוש אותך שוב
תגלה את המסך ותחשוף מבעד ליריעת הבד
את עצמה
כל כולה
את כאבה

מUחדת - "האמת, נשמות רבות לה והיא תפגוש אותך שוב"


.
לפני 18 שנים
אגדיר - עדיין שותק
לפני 18 שנים
ילדה אסור ילדה מותר​(נשלטת) אם היינו - עוצרים כבר בירוק המהבהב, להתמודד, עד שיגיע הירוק החזק והבוהק שוב.
אם היינו רק עוצרים. אולי זה לא היה כל כך כואב.
מצד שני, אולי זה היה הרבה יותר כואב.
אומרים שהזמן עושה את שלו. האומנם?
לפני 18 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י