לפני 18 שנים. 2 ביוני 2006 בשעה 16:59
ואז בא הרגע בו אתה צולל אל התוך
שם אתה ניצב והכל גלוי זך ונקי מזוקק
התהיות משילות מסיכות והפליאה מתאבדת
שם אתה עוצר למרות שהחיים החליפו לירוק
תלוי לרגע מרחף מבין ונעצב כי הנה
הבנת אין מסתורין ואין אולי והניחוש הוא שקר
והשכחה אותה טיפחת במלוא הדרה
מניעה אותך מעוררת והחיים מחליפים לכתום
תכף תנוע
ואז אתה שולף יריה אחת והתנקשת באמת
וכשהחיים הראו אדום משלב הילוך סוחט דוושה
בנסיעה אתה מבין שהייתה זו רוח רפאים
האמת, נשמות רבות לה והיא תפגוש אותך שוב
תגלה את המסך ותחשוף מבעד ליריעת הבד
את עצמה
כל כולה
את כאבה