החיים - כרוניקה של מוות ידוע מראש.

כשהכל כבר חד ואור של תבונה מפלח את
היער הזה הסבוך הזה שכולו עצים של רגש
שוחים בים הזה הענק שכולו כוונות טובות
טובעים בביצה הענקית הזו שכולה זמן וגורל

הרפסודה הגדולה הזו של שקר גס ומכוער
שמונעת על ידי הרוח האדירה הזו שהיא הפחד
ועליה שטות אינספור נפשות ונשמות שרועדות
מלהיות לבד מלהכשל מלחיות מלאהוב מלהיות שלמות

הפחד הזה שחונק את הכנות שנולדה לתוך גלות
החולשה הזו שנידונה להיות כלואה בפסיפס קפוא של תשוקות
אשליות נושמות שהשקר מפיח בהן חיים מחודשים
ואיך אנשים שמגישם להם סולם לעננים בכל זאת לא נוגעים

שלוש שנים ועשרים ותשעה ימים מאז נטשתי הרפסודה
אלפי דרכים שעברתי ועולמות שלמים מלאים בחוויות
תובנות רבות רגשות צלילים פנים שמות ולבסוף הפכחון
הובילו אותי לשבת לתהות לחשוב ולבסוף לרשום
כאילו תוכחות חבויות בתוך השיח הפנימי הנצחי של
כל אחד ואחת מכולנו

מפוכח
נעצב