החיים - כרוניקה של מוות ידוע מראש.

בטרם נעסוק בעניין המרומז בכותרת יש לציין כי יש משום החידוש בכתיבתי בבלוג מונולוגים העוסקים באקטואליזציה של הפילוסופיה,או נכון יותר,הנכונות להציג דעות אישיות באופן קר,דוקומנטרי משהו וללא צבעוניותה החיננית של השירה.
ולאחר הפתיח המיותר אשר גם לי עצמי אין סיבה ממש טובה לכתיבתו - נפנה נא לעניינו.
אגו - ההגדרה המילונית מגדירה את האגו כ"עצמי",חלק מהאישיות המבטא את עצמיותו של האדם.למטה,בתחתית ההגדרה כתוב באותיות קטנטנות:"בהשאלה - אנוכיות,יהירות,חוסר התחשבות בזולת".מה היה עושה האדם ללא השאלות.
האגו הוא זה המאפשר לאדם להיות אדם,לא חלק מהזן האנושי אלא אדם כאדם פרטי,כישות - יצור בעל מחשבות,תובנות,יצרים,מאויים,מטרות,תהיות וכיוב'.יש שיגדירו זאת כאישיות וחלק יעדיפו לומר אופי אדם זה הוא כזה וכזה.
לו היינו קיפודים לדוגמא,האם היינו מבחינים בין קיפוד א' ל ב' לפי אופיו היחודי השונה של א' מ ב'?במקרה הטוב ביותר היינו מסוגלים לומר כי זה פחות תוקפני מזה,מהיר,יפה וכו'.לא היה עולה בידינו לומר כי קיפוד א' שנון,כריזמטי ובעל יכולות חיזור יוצאות מהכלל.אני מאמין כי ישנו מרכיב אגואיסטי בחיות אך הוא אינטנקטיבי,מעומעם,סופי ומוחלט.
האגו האנושי הוא שונה,מתפתח,מפתח,משפיע,מושפע,רגשי וגם רציונלי.האגו שלך הוא אתה.
אין חולק על העובדה כי האדם,האגו, מטרתו היא האושר,עובדה נוספת היא כי האדם הינו יצור חברתי.רבים ימצאו כאן סתירה ואף יתקפו את נטייתי,הנובעת מכוונתי לקצר במאולץ,לפשט את הדברים המורכבים הללו,אך דומני כי אין כל טעות בהצבת שתי עובדות אלו כעובדות.
האגו אינו סותר את היות האדם יצור חברתי,החברה אינה מונעת מהאגו למצוא את אושרו.שני אלו נמצאים ביחסי גומלין מתמידים - דלות,רוע,חולי ודכאון אצל האגו ישפיעו על החברה וההפך.
ניקח דוגמא נוספת - אהבה - האם לא תודו כי באהבה ישנם סממנים אגואיסטיים יותר מכל רגש אחר,באופן פרדוקסלי - השנאה,הקנאה ורגש הנקם הן היריבות הקשות שלה בתחרות,הכביכול,מפוקפקת הזו.
האגו אינו חולשה,האגו הוא כלי להתמודד עם חוסר השלמות שלנו כבני אנוש.אין אנו בעלי חיים וגם לא אלים,אנו היכנשהו באמצע,תבוניים וחייתים כאחד.
האיזון הינו מושג המפתח בכל,גם בכל הקשור לאגו,הפרזה בהתייחסות אליו ובהתכנסות בעצמי הפרטי תוביל לתופעה שלילית של אגואיזם קיצוני ובלתי מוסרי,אך מכאן ועד הגדרת האגואיזם כקללה המרחק הוא רב.
גם אהבה קיצונית הינה שלילית בסופו של תהליך וכך גם כל שאר התופעות והרגשות בחיים.נוסיף בעניין זה כי גם האלטרואיסט נהנה מעצם היותו אלטרואיסט,את שאר המשפט הסיקו לבדכם.
האמת היא,אם נחשוב על כך,חכמתו של אדם נמדדת ביכולתו לאזן,לזהות שינוי,מצב מסויים ולהגיב בצורה היאה ביותר בהתאם לאותו הזמן.אותו הדין באגואיזם.
לסיום אסכם בציטוט של ג'ון סטיוארט מיל - "האושר הגדול ביותר והתכלית האחרונה של אושר זה הם החיים החופשיים,במידת האפשר,מכאב,והעשירים,עד כמה שניתן בהנאות - הן באיכות והן בכמות".
רבים ראו משפט זה כבלתי מוסרי ומעודד אגואיזם קיצוני,אנא עיינו בו שוב,האם אין כאן סיכום פשוט של מהות האדם ומהות כל שותפות אנושית.
החכמה היא באיזון,הצרה היא שכולנו די טפשים.הנסיון להציג את האגואיזם כשלילי משול לנסיון לכרות את מוחו של הטיפש וזאת במקום ללמדו את אורחות החכמה.

שבוע נפלא ומאושר לכולם.