בקרוב אגיע רחוק

לירוק,
לעולם שלי,
עולם שהוא רק שלי.

דניאל שלח לי עוד מוזיקה,
ואני זורמת איתה,
הצללים חודרים חודרים.

גיליתי שקל יותר לסבול כשמכאיבים לך
כל הזמן אני מנסה להזיז דברים.

ומישהו אמר לי שיש בי מחלת נפש רדומה.
לעזאזל, מה שהמשפט הזה עשה לי...

איך אני אסביר לו שהכל כל כך מסובך כבר כמה חודשים שאני בהתקפי אושר ואז דיכאון טוטאלי.




לפעמים יש דברים שצריך לשמור רק לעצמי.
בפנים בפנים בפנים.



ואז לפקוח
להביט ישר
להביט חודר
להביט עמוק
ולראות שם בפנים
איש על הירח
האיש שלי
כאילו
אבל לא


"את יודעת, אני אוהבת אותך יותר מכולם"



קיטש מהול בעצב
למי איכפת, זה עדיין יפה.

😄