בקרוב אגיע רחוק

השבוע הפכתי להיות מהמכורים-לסמים ולשקרים.
זה לא קרה בכוונה תחילה, כי אין לי אופי חלש, ואני גם לא שקרנית, אני שייכת לאלה שאומרים ת'אמת בפנים.
ובעצם,לפעמים כדי להימנע מכניסה לסכסוכים ועימותים אני מעדיפה לשתוק ולתת לכעס לפעום בקרבי, כאילו היה ישות עצמאית.
ואז הכול מתאסף ונאגר לכדור שלג ענק בתוך הבטן שלי, ואני משמינה ולא מבינה למה כשאני לא אוכלת המשקל בכל זאת לא מפסיק לעלות.
וככה יום אחרי יום, אני צועדת במרוץ, ונדמה לי שבתחרות הזו שאין לה התחלה או סוף, כולנו מוצאים את הדרך להשתרך לפניי, ואני נשארת מאחור מפגרת ובודדה.
אבל השבוע- אמרתי די! גם אני משיבה מלחמה, לטבע שמשליט את כדור האש הזה
שיוצר תסכול בנפשי, ולוקח ממני את העננים השחורים שזורעים חושך בליבי.
אני משיבה מלחמה לגוף שבוגד בי ולא מפסיק לגדול.
אני משיבה מלחמה לאלוהים שלוקח מאתנו את הפרחים הכי יפים.
אני משיבה מלחמה לנשמה שלי שמנסה לפגוע בי כל הזמן.
אני משיבה מלחמה לעולם שלא נותן לי מנוחה.
אני נלחמת!מי ינצח?
התשובה כאילו ברורה מראש, ובכל זאת אני מנסה, אבל ידוע כי זו מלחמה של ילדה-ספק אישה.
אז שיקרתי ואמרתי שאומנם "לא טוב היות האדם לבדו"-אבל לי זה מצוין.
אין לי זמן ולא רוצה קשר ובן זוג, זה כובל לי את החופש ומגביל לי את הנשמה.
אהבה טווה סביבי רשת עוטפת אותי בנייר זכוכית, ומגמדת אותי ומשתיקה את תקוותי.
אז אני דוחה אותה על הסף, היא לא מועילה לי וטוב לי לבד.
ככה עניתי למי שרצה אותי, או סתם רמז או רצה לשדך אותי למישהו אחר, כי חבל לו שפרח כמוני מסתובב לו לבד.
איזו אשליה-אני ופרח, שני כוכבים שונים.
אולי התכוונו לומר חוח עלוב, אפור ושבור.
פרח נבול בלי עתיד, או פקעת שכבר לא תפרח בעונה הבאה, כלום, סתם אבק, גרגיר, שבסופה הבאה יעלם.
אז שיקרתי, אז מה? באמת שהיה לי ועדיין טוב לי לבד, אבל היום כשהיא סיפרה לי על הרומן החדש שלה- קצת צבט לי, והלב שלי צעק "למה לי אין אף אחד"?
שכחתי איך דחיתי את כל נסיכי השבוע שעבר שוב המעגל הזה הנורמה הזו שהאדם נברא בצלם, ונבראה לו אישה מצלעו.
"זוגות זוגות נצא..." אומר השיר, ואם אני רוצה את בדידותי? לצאת לבדי, אז אני שונה? מנודה?
אז כדי לא לחשוב, ולתת לעצבים שבבטן שלי מנוחה, גילגלתי לי סיגריה, זה חבל"ז ככה דקל אמר.
חבל"ז! מזה חבל"ז?נוצר יש מאין?
ואם כן אז יש לי שאלה-כשגדלו את הפרחים שמהם הכינו לי את השקית,לא דישנו את האדמה? או ריססו מפניי זוחלים ושאר תולעים??
הרעל הזה שפוזר על הפרחים נמצא עכשיו בתפזורת שלי, אבל זה חבל"ז ככה אמר לי דקל.
וככה התחלתי לשקר, כדי שלא ייראו את עליבות לבי כמות שהיא. וככה התחלתי לעשן, זה מקל ויותר מזה הוא טבעי!
השקר עוד לא הפיל אותי לרצפה, ואפי עוד במקומו מונח, הפרחים רק עבורי צובעים ת'תמונה, לפתע החיים ורודים ויפים, ולמרוץ יש תכלית.
הבוקר נראה יפה וטוב, טהור ומלא.... והיום הופך רווי צחוק והאושר מככב בכל פינת רחוב.
אז כל עוד לא תפסו אותי בשקריי, והמציאות לא טופחת על פניי, מה אכפת לי להמשיך לחיות בבועה?
אולי במציאות שלי לא תבוא הדבורה עם הסיכה ותנפץ לי את האשליה.
אולי בחלום שלי שחלקו אמת לאמיתה אין בכלל הבדל בין חיי למת, אולי בחלום שלי אין כל רע במלחמה בהרוגים ופרחים שנובלים!
אולי!