לפני הפרידה לא עישנתי, לא גראס לא סיגריות. הגראס היה אמור להיות זמני עד שהבכי עוצר, אבל הוא לא עצר חצי שנה.
הפסקתי אבל. לא זוכרת מתי הפסקתי, אבל שבוע בערך לא עישנתי ולא מרגישה צורך.
סיגריות רגילות אבל עדיין עישנתי השבוע.
מסתבר, לכל הילדים שחושבים שגראס לא מזיק לגוף, וידאתי שמזיק אך לא עד כמה.
ועוד איך עוברים גמילה שמפסיקים.
אך יש לי חילוף חומרים בן זונה, מהיר ממש. והגוף תמיד חוזר לעצמו מהר לא משנה מה זורקת אליו.
אז שבוע להתמודד עם תופעות לואי עישנתי סיגריות רגילות. יום ראשון אבל מתחילה נקי, עוזבת גם אותם לאחור ביחד איתך.
רעל לרעל כמו שאומרים. 143, לא עוד עבורך, לעולמי עד.
ולי, בניגוד לך.
יש מילה.
חודש חדש. כמעט עזבתי ואפילו פניתי לחברה המדהימה שמצאה לי עבודה זאת ואמרתי שעוזבת. ודיברו איתי בעבודה, ובחמישי שעזבתי עדיין לא ידעתי עם חוזרת, אז לקחתי את האוזניות שלי והכול איתי, לכל מקרה.
ובצהריים שלחתי לה הודעה שנשארת.
אוהבת אותם. זה מצחיק אבל אשכרה אוהבת אותם, את כולם שם. אפילו המנהלות שפחות אוהבת, גם אותם אוהבת.
יש אנשים that grow on you with time
חודש חדש נקי. ריכוז מלא.
החודש רוצה 50. אפשרי. אומנם חודש קצר, 20 ימי עבודה, זה אומר 2.5 ממוצע ליום. אפשרי.
המינימום שמוכנה לקבל זה 40, ואפשרי מעל 50 ואנסה.
חודש נקי, עם מנהל טוב. אין סיבה שלא אצליח.
הזין רק, בראשון מבודדים אותנו. חדר נפרד סגור.
לא אוהבת. גם כיוון ולא אראה אותו יותר, שאולי טוב. אוכל להתרכז בעבודה ולא בו, גם ככה מחפשת אותו אוטומטי עם המבט קבוע לראות היכן הוא. אולי עדיף לבודד אותי לפינה חח
הנקודה, חוזרים לעצמנו. לאט, אך חוזרים.