טיימינג

אז הייתי לי רק פעולה אחת לעשות, לקום, להדליק בויילר, לחזור לישון עוד 40 דק. קל, נכון?

קמתי בזמן, הכי בזמן שעון ראשון. כולי מרוצה שקמתי, וחזרתי לישון ל40 דק.

קמה להתקלח בטוחה שהדלקתי בויילר פעם ראשונה שקמתי.

לא מובן ממה הייתי מרוצה כל כך כי כל תקומה מהמיטה להדליק בויילר הייתה בגדר פנטזיה נטו חחחח איזה.

ועכשיו לחכות מ0

תחכו איתי? קרררר

שיש בטחון עצמי לרוב מול גורמים שלא מעררים אותנו. הגיוני שחושבים על זה, עם אין רגש מעורב אין מבוכה, אין חוסר בטחון, הכול מעולה.

אך הכי לא יעיל שיש. הרי עם כבר, איפו הכי צריך בייצים? דווקא היכן שרגש מעורב, דווקא מול מי שאכפת ממנו, דווקא היכן שאי אפשר.

לא שזה משנה, כי באמת אי אפשר. ומנסה לחשוב עם היה פנוי האם היה לי אומץ לגשת, לומר משהו. להסתכל לפחות?

לא באמת.

מה זה אומר בסופו של יום על העודף בטחון שיש לי, באמת בעלת בטחון עצמי, או פשוט רוב האנושות על הזין הדמיוני שלי, לא באמת מזיזים בי משהו.

אז זה בטחון או חוסר אכפתיות?

ומה זה באמת משנה.

בסוף, לאחר מספיק זמן מתרגלים ללבד וכבר לא חסר. אני עדיין לא שם, לאחר מערכת אינטנסיבית ביותר, יקח זמן עד שאתרגל שוב ללבד.

אך בדרך הנכונה, התמדה זה שם המשחק.

תמותו כולכם.

ולנושא אחר, לא יודעת להתמודד היטב עם כישלון. אך זה בגלל שחסרת נסיון בכך. שרוצה משהו, ואשכרה מנסה, נדיר שלא מצליח לי.

לא באמת קורה, שמחליטה ולוקחת את עצמי ביידים אין מצב שלא מצליחה. פשוט לא קורה.

אז שכן קורה, ויש ימים. ואני מדברת על הימים שמנסה לא אלה שלא, בוכה כמו ילדה קטנה.

צריכה ללמוד גם את זה. מנצח אמיתי לומד קודם להתמודד עם כשלון, הדרך היחידה קדימה. רק משם צומחים

מתלבטת עם בכלל ללכת לעבודה היום.

עיצבנו אותי בצורה כך נוראית הבוקר, מ5 עד עכשיו כל שעה עגולה רעש

שאשכרה בא לי לרצוח את כל העולם.

ותכננתי להגיע שעה לפני לעבודה.

עכשיו מתלבטת עם במצב עצבים נוכחי מומלץ בכלל לצאת מהבית.

תשרפו.

זה לא באמת מפריע לקרוא דברים מפגרים מאנשים שאתה מצפה מהם לכך. כיוון ויודעים שלא באמת עובד להם הראש אז צוחקים על הערמות שטויות ועוברים הלאה.

המעצבן זה לקרוא אותם שטויות גם אצל אלה שמעריך, שם קצת יותר קשה לדלג.

כלבלבים חמודים וחכמים שכמותכם,

מאזוכיזם וסאדיזם לא בא יד ביד עם המשחק תפקידים הדמיוני והמפגר להחריד של נשלט/שולט.

מאזוכיסטית אמיתית, לרוב תהיה שולטת. ממש לא נשלטת. כיוון ואדם שעבר כך הרבה טראומות בילדות או חיים בכלל שצריך כאב פיזי בכדי לברוח מנפשי,

הוא לרוב יותר חזק מכל השולטי צעצוע שיש באתר זה ויהיה להם בטחון עצמי ואסרטיבית יותר מלרובכם.

אז עם כבר עושים להם משהו, זה לרוב השפוט/נשלט/whatever שלהם.

המשחק האידיוטי של שולט /נשלט זה הצד הכי לייט ומגוחך של כל עולם הבדסם.

זה משחק תפקידים נטו.

משחק תפקידים שברובו מבוסס על אגו נטו.

חבורת דבילים מפגרים שכמותכם.

*סליחה. דפקו לי את השנץ.

לרוב שומרת מחשבות שכאלה לעצמי. נפלט.

נסו להתעלם ולא להגיב.

יש מצב אתקלח במים קפואים היום.

עוד 10 דק אמורה להיות מוכנה ולצאת מהבית, אפשרי בהחלט עם היום מים חמים. מהירה.

מים קפואים. אין לי מושג למה כיוון ולרוב מתחמם בחצי שעה 0_0

בדיקה שלישית. פליז תהיה חם ונעים

קררר

One day I'm going to drug you, 

Tie you up in my basement and do nasty things to you.

Just kidding lol am very vanilla just dirty lol

You however need to stop being this cute, 

I need to focus on making money. Not on you. And at the moment, it's 70% you; 30% concentration on the actual job am here to do.

Bad. Stop being this cute, let me make some money, for both of us. Your company.

מצחיק. אך נראה לי הכרחתי את עצמי לעשן יותר מצורך פגיעה. כיוון והגעיל אותי כל פעם ושהפסקתי לא הרגשתי צורך לעשן, כלל. להפך.

חזר לי טעם נורמלי בפה, לא של מאפרה.

רוצים לבדוק?

עם הייתי צריכה לעשות רשימה של הדברים הכי שנואים אלי בעולם זה היה הולך ככה:

1. פוליגמיה על כל גווניו.

2.אנשים שמשתמשים בתירוץ הבדסם בכדי לבגוד.

יותר גרוע בעניי מזונות בוגדניות שלפחות כנות שזה מה שהם, אלה שבמסוות בדסם הכי דוחה.

3.שקרים. ולא מדברת על שקרים קטנים לבנים, אלה חוסר יכולת כללית לכנות.

4. אהבה שקרית. נכון אהבה עיוורת, אך אהבה היא לא זונה.

עם ככה היא מתוארת, מה שיש לכם זה ממש לא אהבה.

5. פוט פטיש. לכל אחד יש פטיש שממש דוחה אותו, לא תמיד מסיבה לוגית. זה שלי.

נכון, לי אין אהבה. אך מה שיש, אמיתי לגמרי.

אתם, יכולים לומר דומה?

לילה טוב.

אכלתי כך הרבה גאנק פוד בחצי שנה האחרונה, שאשכרה התגעגעתי למרק ירקות/עוף סטנדרטי.

ההזוי, רזה בהרבה מלפני חצי שנה.

מצחיק אבל כאשר הכי לא מזיז לך מאיך נראה, מרזים טבעי. מה"אושר".

סיום נפלא ליום נפלא.

כי השפלה, זה הכי סטייל. 

העיקר הכוונה אבל.

הבעיה, אני צריכה לחזור לשם מחר. איזה כיף.

אני היחידה שעוצרת את החיים לפעמים ושואלת למה כיבינימט הכול? באמת? רק אני?

כי בעניי, אתם לא לוגים שמצלחים לשרוד בעולם כך, אין לי מילה מסכמת.

רק אומר, מיותר. ואופס, עוד בן אדם בעולם.

בטוחה שעם לא יהיה פה, אהבת חיי שלא קיימת, והמשפחה שקיימת אבל הלוואי היו נשרפים בגיהנום וכל העולם כולו היה כך חסר אותי.

כן, כי נמצאת בחייהם של כך הרבה אנשים.

ושמחה שלכם הגיוני שתקועה פה.

ולא, לא עושה כלום. לא כי לא רוצה, לא כי לא מסוגלת. כי תקועה, איתם. ועד שלא אמצה להם פתרון, אני פה.

הספיק לי.

אז מנקים את המחסן ששכרנו בצמוד לבית (הדבר הכי חכם שעשיתי בחיי, אין לכם מושג כמה יעיל)

ומוצאת את כל הצעצועי מין לחוסר תפקוד מיני שקניתי לו. חלק עדיין באריזה מקורית, וצוחקת.

לא כל הזכרונות עצובים חחח

פתאום, רואה בעיקר כמה דברים חיובים יש בכך שהוא לא בחיי. כמעט הכול חיובי, רעל מקולקל.

זה מה שאתה, שקרן פתולוגי רעיל.

רשמית לא עושה לי כלום שום זכרון, שום כלום ממנו. בעיקר מצחיק אותי שנשארתי שם יותר ממה שצריך.

מיטה חולה שעשתה אותי חולה. אך מבריאה, ודי נקיה ממך בשלב זה :)

מלבד בחילה ממשית מדי פעם.

סופשבוע מקסים שיהיה, ועם מישהו צריך צעצועים מין, הם בפח.

תקחו בכיף חחח