אופס..

אני ואתה,

כל שבוע אותה לולאה, אנחנו שונאים אחד את השני, ואז אני בכל זאת מגיעה ואתה בכל זאת מחבק ובכל זאת מסניף אותי עמוק אלייך ומתחנן לחבק, שאשאר לישון ואני שוקעת בך, ושכחנו כבר מסקס כי החיבוק הזה הוא יותר, אבל בבוקר עדיין נשכב ונאהב באלימות מהולה בשנאה עם המון אהבה והמון תשוקה. ואז אני אלך, ואז אכתוב לך...

ונצרח ונשמיד ונשרוף הכל.

אני מיישמת, אתה מציק, אני מתעצבנת, אתה מתפוצץ, אני שוברת את הכלים

ודממה.

עד לשבוע הבא.