סגרתי את המייל, עייפתי,
הסתובבתי לכיוון הקפה הקר שלי שעמד שם מזה שעתיים, לגימה ותחושת חום מקפה קר, הדלקתי לי סיגריה מהקופסא השנייה השמורה לרושם הנשי יותר, דקה, בטעם מנטה...עדינה...
הבטתי בגלימה השחורה שלא חוותה ניעור מזה כמה חודשים...(וכי למה בעצם? דיונים במחוזי הם מזמן בגדר התעלמות).
העברתי את ידי על הספר הכבד של דיני ההפטר...תחושה כל כך מוכרת, ועדיין, בכל פעם כף ידי ואצבעותיי מופתעות ממגע הקטיפה המעורבת בעור?... מעולם לא פיענחתי בעצם מה החומר הכורך את שלל המשפטים האלו שכה משמעותיים בעולם החומר.
קמתי בתנועה חדה לעבר הספריה להחזיר את "צעצוע הפוחלץ" הכבד שלי למקומו.
והופ! התעקמה הקרסול.
אז לא מצאתי תחבושת, אבל מצאתי דבק טייפ שחור והשתמשתי בחגורת החצאית כבסיס לחבישה.
בחיי, כמעט עטפתי את כל הרגל...
כמה התמכרויות...
לקפה, לעישון, לנוסטלגיה
וכנראה גם לטייפ שחור.
