אחר צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

סיפורים

סיפורים אמיתיים או דימיוניים
כתיבה שלי היא בעיקר לעצמי
לפני 6 שנים. 25 בספטמבר 2018 בשעה 19:21

הכרנו לפני כמה ימים אבל עוד לא יצא לנו להיפגש... אילוצי החגים...ילדים וכו'

הוא גבוה מאוד, עיניים כחולות, עובד במשרה מכובדת מאוד, כותב. מהרגע הראשון, חיבור טוב. להפתעתי תחושות הבטן שלי בהרדמה הפעם, אז אני זורמת עם המצב. 

הכרנו באתר ונילי .. אז לזה ציפיתי, אבל משהו בצורת הדיבור שלו מסמן לי שהוא יותר בכיוון שלנו. יודע לא יודע, ידעתי שאגלה בקרוב.

חיכיתי בקוצר רוח לפגוש אותו פנים מול פנים. הערב הגיע, מלא פרפרים בבטן, התקשר כשהגיע. אני מציצה פעם אחרונה במראה ויורדת. 

מחכה לי ממש בכניסה לבנין, הגובה מרשים אפילו יותר מהדמיון, מוצאת את עצמי הולכת בהליכה מהירה, ספק ריצה לכיוון שלו. הוא תופס אותי במותניים ומקבל את פניי בנשיקה מסעירה שכמעט הפילה אותי. עוטף אותי לחיבוק שכה היתי צריכה ומתחילים את הערב שלנו בדייט רגיל, ונילי לכל דבר.

החלטנו להמשיך אליו הביתה כי לא רצינו להיפרד, עוד לא.. החנה את האוטו ונכנסו אליו הביתה. אני עומדת בכניסה, מבוכה קלה.. לא מרגישה בנוח בסיטואציה כזו, במקום לא מוכר. מחכה.

הוא מחבק אותי מאחורה ולוחש לי 'ראית את הצד הרך שלי, עכשיו אנחנו במגרש שלי'. משך את השיער שלי מאחור, יד שניה תופס את הגרון ושוב הנשיקה המטריפה הזו.

אני מרגישה את היד שלו לוחצת על הגרון ואני עפה בעולם משלי. הוריד את היד והכניס אותה למחשוף שלי שגם ככה לא השאיר הרבה מקום לדמיון. הוא מועך, צובט, מלטף. מדביק אותי לקיר ומרים את השמלה שלי למעלה. 

אני נמצאת בין מצב של חרמנות מטורפת, מרגישה את הרטיבות נוזל לי על פנים הירך שלי. הוא מכניס פתאום אצבע ועוד אחד, והגוף משתולל וכמות מטורפת של נוזלים נשפכת על הרצפה.

הוא מסתכל עליי במבט ממזרי. זו רק ההתחלה הוא אומר ומתחיל להצליף בשדיי עם יד אחת שלו שמרגישה כמו חגורה. יד השניה מחזיק לי את הראש. הוא ממשיך שוב ושוב, מחייך, הכל רגיש והוא מנצל את הרגע לצבוט את הפטמה חזק. אני לא נושמת

הוא מוריד אותי על הברכיים ובלי לחכות מכניס את הזין שלו עמוק לתוך הגרון שלי וחונק אותי.  מחזיק אותי בכתפיים ופתאום מעביר את הציפורניים חזק על הגב שלי, הראש נזרק אחורה ועזבתי את הזין שלו מהכאב. מרגישה נוזל על הכתף.. טיפות דם.. הוא מעביר אצבע מלקק, ומעביר עליי סבב סטירות, אחת אחרי השניה על זה ששחררתי. 

מושך אותי בשיער, אני עכשיו על 4, מגיעים לספה שעליה הוא משעין אותי.

שוב האצבעות נכנסות לתוך הכוס שךי וזזות מהר ושוב נוזל מתפרץ החוצה.

הוא צוחק בקולי קולות... את אוהבת את זה, אה? ושוב פעם...

עכשיו את מוכנה... חודר בבת אחת ומתחיל לזיין אותי חזק. הבטן נתקע בדופן הספה ומכאיב לי, אני לא מוציאה רעש חוץ מגניחות מטורפות. אני מרגישה רטיבות שאני לא רגילה לה. והוא ממשיך דקות ספורות עד שמתרוקן על גבי. 

השפיך שורף לי את הגב איפה ששרט אותי, והוא שוב צוחק כי רואה את תגובת הגוף שלי. נותן פליק קטן על הישבן. 

תתלבשי, אני מכין משהו לאכול...

לפני 6 שנים. 21 בספטמבר 2018 בשעה 13:14

חושבים שיש בי כעס. אין בי כעס

בואו אנחנו לא ילדים קטנים, אחד בא אחד הולך עד שמגיע הנכון. כל אחד אחראי על הבחירות והמעשים שלו.

מה שאין לי זה כבוד כלפי אותו 'אדם' שלא כיבד אותי ושיקר, רימה, משך..

כן חיבור היה, ואיזה חיבור! אבל הכל נעלם... 'פוף' כשגיליתי את האמת

אז אל תדברו איתי על כעס או כבוד

אני מכבדת מי שמכבד אותי

ומי שלא, לא.... מי שעובר גבול ... אז ... אני גם הופכת לשטן בעצמי 

 

לפני 6 שנים. 20 בספטמבר 2018 בשעה 18:47

יש שמנצלים רגעי חולשה, קוראים לעצמם שולטים, או אפילו גברים. הם עושים את עצמם פני מלאך דואג ושומר, עוטף ומחבק. נכנסים לנו לראש ולפעמים גם ללב. אבל מאחורי פני המלאך, מסתתר השטן...

מעז לשפוט אחרים, על הדרך שלהם, ההוא סאדיסט מדי, ההוא מגעיל מדי, ההוא לא מכבד בכלל... אבל מה איתך?

משקר מהשניה הראשונה, משתמש בכלים הנכונים ומשחק שחמט. מפיל את הנסיכה והופך אותה לכלבה.

משתמש בכל מה שהוא יודע ומנצל כל מילה, לאט לאט עושה את הדרך שלו פנימה. ציפורניים נעוצות בבשר ומחוררות את העיניים.

כלבה על 4, עיניים שחורות ומדממות, נותנת ומתמסרת בטוטאליות לטעם הדמעות מעורבב עם טעם הרעב שלו.

אחרי זמן מה, מתעוררת הנסיכה, לא מנשיקה של מלאך, אלא מכוחות עצמה. מרפאה את העיניים ורואה את פני השטן.

היא כבר לא בוכה..

היא מתחילה מחדש..

מהמכה לומדת לקום

מהבושה לומדת להזדקף

מהשקרים שלו, מתחזקת האמת שלה

נותנת סטירה אחת או שניים.

כבר לא מפחדת, כבר לא חלשה

היא לא תישבר בגללו. היא חיה בזכות עצמה

והשטן.. הוא לא שולט ולא גבר.. הוא צל של בן אדם שמעבר למילים אלו לא יישמע יותר את סיפורו