ערב טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

סיפורים

סיפורים אמיתיים או דימיוניים
כתיבה שלי היא בעיקר לעצמי
לפני 5 שנים. 1 במרץ 2019 בשעה 19:08

חוזרת אחרי חופשה קצרה בחו'ל. 10 שנים שלא חוויתי ניתוק לשם חופש.

רגילה לנתק של עבודה כי היתי מובטלת או בגלל מחלה אבל חופש? שהראש לא ידאג, לא ייחשב, לא יעבוד, כזה לא היה יותר מעשור.

טיול אמא ובנות, היה כיף, היה מצחיק. מזמן לא צחקתי עד דמעות. או מזמן לא היו דמעות שלא היו מעצב.

ולאחר 3 ימים, כל אחת חזרה לביתה.. אחותי לבעלה ולילדים, אמא שלי לאבא שלי. ואני?

נשארתי לישון אצלם בלילה האחרון, לא מצאתי את הכוח להיכנס לבית ריק וקר..לבד

הן חזרו למקומן, להרגלים. ואני כאילו טרם חזרתי...

משוטטת בין בלוגים פה, תמונות באינסטגרם, ומדפדפת בפייס בלי לראות. סתם כדי להעביר את הזמן עד שהעייפות תבריח את מחשבותיי שוב מהעולם.

יום ראשון הוא יום של התחלות חדשות, אולי משם יבוא הטוב. 

לפני 5 שנים. 20 בפברואר 2019 בשעה 19:33

אני לא יודעת למה אני ממשיכה להיכנס לכאן
למה לקרוא? אין לי מה לחפש כאן
רק אכזבות יצאו מהאתר הזה
מתעצבנת ומנתקת

קוראת אותכם כמו שאני קוראת ספר
נכנסת לתוך הסיפור
מתרגשת איתכם, כועסת איתכם
דומעת איתכם

נרדמת מדמיינת איך יכל להיות
מה יכול לקרות
איפה ומתי.. השקט שלי יגיע

 

סתם יש לי בלגן בראש וזה נשפך

לפני 5 שנים. 4 בפברואר 2019 בשעה 19:56

שוב הבדידות הכואבת הזאת

הגוף כואב בלי הנאה

הראש כואב.. מתפוצץ... אבל זה כבר לא חדש

והנשמה...ריקה

שוב הולכת לאיבוד ולא רואה את האור

כמו אבן גדולה שזורקים למים .. ושוקעת

הנשימה מנסה לצאת וזה כואב

עוד קצת עומק ואולי היא תצא

אולי אצליח..

האמנתי שבעולם הזה, שהרגיש לי טבעי ובית

אמצא את עצמי בחזרה

בהסתכלות מאחור.. איבדתי את עצמי

לפני 5 שנים. 28 בינואר 2019 בשעה 20:05

עכשיו שאנחנו מנותקים
שקט סביבי
אוטומטית מחפשת את הטלפון לדווח, לקבל אישור
ואז נזכרת שוב.. כבר אין
מוצאת את עצמי מבקשת רשות מעצמי
מתנהלת בשקט, ללא מילים
חזרתי לימי הבדידות

כל יום קובעת ללכת לישון מוקדם
לנסות להשלים שעות שינה
אבל השיחות לתוך הלילה חסרות
ודווקא עכשיו השקט שלי נעלם
הראש עובד.. לאן, מתי, האם
כל כך הרבה שאלות

מרגיש כמו נצח מאז החיבוק האחרון
הריח נעלם
הסימן האחרון תיכף משאיר רק זכרון
לא היה לילה או בוקר שלא פינטזתי ולא הרטבתי
שהתחממתי מהמחשבות עליו

איפה זה ואיפה אני
מתרחקת שוב מכולם
עזבו אותי משליטה עזבו אותי מסקס
עזבו אותי מלהמשיך
עזבו אותי מחברים

עכשיו תורי לא למצוא את עצמי
ואני לא מסוגלת לתת לאף אחד לעזור
מרגישה לבד, כי אני לבד

מכבדת את החלטתו
מקבלת ורוצה שיהיה לו טוב
כל אחד עובר את הדרך שלו
בזמן כזה או אחר

רק שהדרך שלי מרגישה כלא נגמרת

 

לפני 5 שנים. 25 בינואר 2019 בשעה 21:12

עבר שבוע מאז היינו ביחד.. שבוע שהרגיש כמו נצח. ימים ארוכים וקשים, ולמרות שהסכמנו שיש ביננו יותר ממה שנראה, הריחוק והניתוק הורגשו ובסופו של דבר החחלטת את מה שהחלטת.

אני יודעת שזה לא קשור אליי, אני יודעת שאת התקופה הזו אתה רוצה לעבור לבדך. קשה המחשבה שהכל נעצר כאן וככה. זה מרגיש עוד יותר לא פייר, לא כלפיי ולא כלפיך.

אבל הפעם, יותר קל לי.. אולי בגלל שאני יודעת שזה לא קשור אלינו.. לא אולי.. זה בטוח בגלל זה.

כן כואב.. מאוד.. אבל אני תמיד רוצה לטובתך, אז אני מכבדת את ההחלטה. מחבקת ואוהבת. לי נשאר את הסופ'ש שעבר, שלנו ביחד, לבד. 

הכל היה יותר רגוע ביננו, מתח נעלם, הרגשתי שאני יכולה יותר. ספגתי יותר ויכולתי עוד, הרגשתי אותך ואיך בונים משהו יחד.השארת עליי את החותמת שלך, על הגוף, על הלב. נשארתי צמודה אליך כמה שיכולתי וכמה שאפשרת. נראה לי יותר מהרגיל .. אולי עמוק בפנים ידעתי איך מרגיש לך בפנים.. 

חיבקתי וליטפתי. תמכתי בשקט ואפשרתי לעצמי לתת לך כמו שהרבה זמן לא קרה לי. 

הסימנים עוד עליי, ואני אספור את ימים עד שייעלמו.. זה כאילו אתה עדיין איתי בכל צעד, אבל כשיעלמו...:(   

לפני 6 שנים. 9 באוקטובר 2018 בשעה 7:32

רוגע אמיתי בזכותו,
יש בי משהו אחר
משהו שונה

מצאתי את עצמי בזה שאני שייכת לו

כל כך מעט זמן וכל כך הרבה קורה
לומדת על עצמי כל רגע עוד דבר
לומדת להסתגל לקצב חדש
לחוקים, למשמעת, לציות
זה כבר על אוטומט,
חלק מהתנהלות היומיומית שלי
לזה חיכיתי..


לך?


הוא סבלני איתי
מלמד, עוטף ותומך

(למרות אני לא תמיד קלה)

איתו זה לא ב'כאילו' זה שם וזה אמיתי. זה לא סרט בדיוני. אלה החיים שרציתי, שאני צריכה. 

הוא שומר עליי, מקרוב ומרחוק

ואני במקומי, תחתיו .. וטוב לי


אני מחכה לשלבים הבאים
זה מרגיש כמו נצח והזמן לא זז
אבל לימדו אותי שלדברים טובים צריך לדעת לחכות
ואני יודעת שרק טוב קורה ויקרה

 

כן.. יש בי רוגע בזכותך

לפני 6 שנים. 30 בספטמבר 2018 בשעה 14:44

רעבה להתרגשות כשמחכה לצליל הראשון של ההצלפה

מתגעגעת לדפיקות הלב שמלוות את הליטוף 

טעם הדמעות מעורבבות עם נשיקה

חוסר נשימה בדיוק ברגע השיא

להיות של מישהו ורק שלו

לחלום על עתיד

 

 

סתם מילים שנשפכות על הדף.... 

לפני 6 שנים. 28 בספטמבר 2018 בשעה 19:08

אין חשק לחשוב או לכתוב על סקס, כאב, שליטה...

לפעמים יש רק רגש

שבוע קשה מדי, פיזית, רגשית, מנטלית

הבית ריק, ושקט..

 

גם לי מותר להישבר

 

 

 

 

 

מחר... חוזרת לעצמי בכל הכוח 🙋‍♀️

לפני 6 שנים. 27 בספטמבר 2018 בשעה 19:09

המכה הכי חזקה והכי כואבת 

 

....... היא זו שאתם נותנים בלב

 

.................. במילים, במעשים, האכזבה

 

.......................... עם השאר אפשר להסתדר

לפני 6 שנים. 26 בספטמבר 2018 בשעה 18:31

דווקא ביום שאני הכי צריכה להיות בשליטה 

אני הכי מרגישה את צורך לוותר עליה

 

*** יום הפוך ***