אחר צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

סיפורים

סיפורים אמיתיים או דימיוניים
כתיבה שלי היא בעיקר לעצמי
לפני 5 שנים. 28 בינואר 2019 בשעה 20:05

עכשיו שאנחנו מנותקים
שקט סביבי
אוטומטית מחפשת את הטלפון לדווח, לקבל אישור
ואז נזכרת שוב.. כבר אין
מוצאת את עצמי מבקשת רשות מעצמי
מתנהלת בשקט, ללא מילים
חזרתי לימי הבדידות

כל יום קובעת ללכת לישון מוקדם
לנסות להשלים שעות שינה
אבל השיחות לתוך הלילה חסרות
ודווקא עכשיו השקט שלי נעלם
הראש עובד.. לאן, מתי, האם
כל כך הרבה שאלות

מרגיש כמו נצח מאז החיבוק האחרון
הריח נעלם
הסימן האחרון תיכף משאיר רק זכרון
לא היה לילה או בוקר שלא פינטזתי ולא הרטבתי
שהתחממתי מהמחשבות עליו

איפה זה ואיפה אני
מתרחקת שוב מכולם
עזבו אותי משליטה עזבו אותי מסקס
עזבו אותי מלהמשיך
עזבו אותי מחברים

עכשיו תורי לא למצוא את עצמי
ואני לא מסוגלת לתת לאף אחד לעזור
מרגישה לבד, כי אני לבד

מכבדת את החלטתו
מקבלת ורוצה שיהיה לו טוב
כל אחד עובר את הדרך שלו
בזמן כזה או אחר

רק שהדרך שלי מרגישה כלא נגמרת

 


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י