עבר שבוע מאז היינו ביחד.. שבוע שהרגיש כמו נצח. ימים ארוכים וקשים, ולמרות שהסכמנו שיש ביננו יותר ממה שנראה, הריחוק והניתוק הורגשו ובסופו של דבר החחלטת את מה שהחלטת.
אני יודעת שזה לא קשור אליי, אני יודעת שאת התקופה הזו אתה רוצה לעבור לבדך. קשה המחשבה שהכל נעצר כאן וככה. זה מרגיש עוד יותר לא פייר, לא כלפיי ולא כלפיך.
אבל הפעם, יותר קל לי.. אולי בגלל שאני יודעת שזה לא קשור אלינו.. לא אולי.. זה בטוח בגלל זה.
כן כואב.. מאוד.. אבל אני תמיד רוצה לטובתך, אז אני מכבדת את ההחלטה. מחבקת ואוהבת. לי נשאר את הסופ'ש שעבר, שלנו ביחד, לבד.
הכל היה יותר רגוע ביננו, מתח נעלם, הרגשתי שאני יכולה יותר. ספגתי יותר ויכולתי עוד, הרגשתי אותך ואיך בונים משהו יחד.השארת עליי את החותמת שלך, על הגוף, על הלב. נשארתי צמודה אליך כמה שיכולתי וכמה שאפשרת. נראה לי יותר מהרגיל .. אולי עמוק בפנים ידעתי איך מרגיש לך בפנים..
חיבקתי וליטפתי. תמכתי בשקט ואפשרתי לעצמי לתת לך כמו שהרבה זמן לא קרה לי.
הסימנים עוד עליי, ואני אספור את ימים עד שייעלמו.. זה כאילו אתה עדיין איתי בכל צעד, אבל כשיעלמו...:(