|
|
|
מנוי במתנה זו הזדמנות להעלות תמונות לא?
אז קבלו את הצד הקינקי של התמרורים:
- DP תלוי לאיזה חור
- זין עבה של בול לפניך
- קוקולד SPH לפניך
- DP עם הקוקולד
- זין עקום לפניך
- DDLG לפניך
- מציצה תו"כ נהיגה לפניך
- סקס במחזור לפניך
- רקטום מחוקן לפניך
- רקטום לא מחוקן לפניך
- סטרייט לפניך
- דו מיני.ת לפניך
- ספאנקים לפניך
- שרמוט.ה לפניך
- מילת בטחון לפניך
סעו בזהירות... :)
ליק
על מה המוח של ליקר חושב כשהוא שוכב במיטה בחושך אתן שואלות?
אז נכון משחקי המחשב שהיו מאז שנות ה-90 בהם אתה בוחר דמות ומתקדם איתה ואוסף איתה כל מיני דברים שמשכללים את היכולות שלך או מחדשים לך את החיים בעוד כל מיני דברים אחרים מאיימים להרוג אותך ולהחזיר אותך לתחילת השלב?
אז כזה, אבל בנשלט במניעה.
שככל שהוא מצליח להתקדם בלי לגמור הוא נהייה יותר ויותר טוב ומצליח לספוג יותר ולהכיל יותר השפלות וכאבים שונים ומשונים. והנה הוא אוסף כלובון ויש על המסך אורות וכוכבים והוא מסתובב עם המגן הזה שעוזר לו בפני כל מיני שולטות מרושעות שעושות לו טיזינג מרושע שמאיים להביא אותו לקצה. והנה הוא עובר עוד שלב ודילדו יותר גדול ואטבי הכביסה משתדרגים למצבטים יפניים.....
ואז הוא גומר. נפסל. וכל נקודות החיים שלו נופלות ל-0 והוא חוזר לתחילת השלב לאסוף מחדש נקודות.
כן, ברור שבזחילה...
(כן, אני יודע שאני מסתכן פה בביקורת סטייל "נשלט אמיתי ממשיך להיות נשלט גם כשהוא גומר". אז א' זה נושא פילוסופי לפוסט אחר, ב' אני לא חושב שזה באמת סותר, ג' תלונות ניתן להעביר למוח שלי במייל מסודר. כתובת המייל תשלח בפרטי)
אני אמנם מעל שני עשורים בכלוב, אבל מניח שכמו אצל הרבה זה לא בינארי. זה לא כן או לא. זה מנעד, זה גוונים, זה מרחקים ועומקים משתנים. כל הזמן.
ויש אפילו זמנים בהם אתה מוצא את עצמך מקפץ ומדלג בהנאה באחו של נורמליות, קונפורמיזם וסאחיות. וכשאתה שם נעים לך, באמת. הפרחים פורחים והפרפרים מתעופפים סביבך.
כן אתה מודע לעובדה שאתה שבלוני, שהולך בתלם ומעביר את חייו בשגרת עבודה, זוגיות, משפחה, הלוואות, חסכונות וצרות של מבוגרים.
וכשאתה שם אתה לא מרגיש שום דחף לכל מיני סטיות כאלה ואחרות. ואתה לפעמים כ"כ בדרך הישר שאתה אפילו קצת בז ומלגלג על עצמך הסוטה.
ואפילו חושב ומשכנע את עצמך שהנה. זהו. הגחמה הילדותית הזאת למשחקי שליטה עברה לך. והנה סוף סוף התבגרת.
הגיע הרגע בו אתה נפרד מהילד בן ה-16 שתופס את קדמת הבמה בכל פעם שאישה בעלת אופי מסויים ניצבת מולך.
ואתה לא מנסה לחזור לשם. לכל הטינופת, ההשפלה, המבוכה, הציות והריצוי. ברוך שפטרנו. הנה אתה פשוט עוד גבר שסתם נהנה מסקס שמתחיל בירידה טובה ונגמר בזיון קצר פעם בחודש-חודשיים. מה צריך יותר מזה מה?
וטוב לך. באמת רגוע ושקט.
ימים. לעתים שבועות. אולי פעם זה נמשך אפילו חודשים.
אבל בתקופות האלה שום דבר לא נעלם.
כל הרצונות, המאוויים, התשוקות, הצרכים זורמים מתחת לפני השטח ונאגרים במאגרים תת קרקעיים של לבה שהטמפ' שלה עולה בלי שמרגישים.
עד שיום אחד זה קורה. הרבה פעמים אצלי זה קורה ברגעים של תשישות, עייפות ובעיקר נפילת מתח אחרי תקופה עמוסה.
הגוף והמיינד מפורקים ממעמסות הדילוגים בארץ הנורמליות, מגננות הרציונל נחלשות וחומות תפיסת המציאות קורסות.
וללא ההגנות האלה פתאום מתוך המאגר התת קרקעי הזה הלבה פורצת. לעתים בטפטוף (אימוג'י קורץ), ולעתים בהתפרצות וולקנית שגורמת לך לעשות דברים שלא חשבת שתעשה לעולם.
ואתה מבין שזה חזק ממך. שאישה שנהנית מהמבוכה שלך, מההשפלה שלך, מהציות שלך ומהכאב שלך מוציאה ממך תחושות ששום דבר אחר בעולם לא מוציא.
ואין לך ברירה אלא להכנע.
לא נולד אדם שיכול לעמוד מול עוצמה של הר געש.
גם לא כשהר הגעש בתוכו.
ולא, אני לא מדבר על קטגוריה בפורנו של שלישיית נשים שעושה את זה בשלל תנוחות עם מגוון צעצועים שנדחפים לכל מיני חורים...
אני מדבר על ראשי התיבות של תגובות אפשריות לאיום כלשהו- Fight, Flight, Freeze- להלחם, לברוח או לקפוא.
אלו תגובות אוטומטיות של איזורים עמוקים במוח שעזרו במשך עידנים ליצורים חיים לשרוד אל מול איומים שונים. איזורים אלו במוח גורמים להפרשת הורמונים, בעיקר המוכרים שבהם- אדרנלין וקורטיזול ע"מ ליצור תגובה מיידית ולא מודעת לאיום. (משום מה תמיד מלמדים את זה עם הדוגמה "דמיינו שאתם פוגשים דוב באמצע היער", נראה לי שהרבה יותר יזדהו עם הדוגמה של "דמיינו עכביש שפתאום זוחל לכם על היד" או יותר בנאלי "דמיינו ג'וק שמופיע פתאום ס"מ מהפנים שלכם").
וחשבתי על זה שבבדסם אנחנו אולי מנרמלים איומים שונים, אך איומים אכן מהלכים ביננו ללא הרף וללא בושה.
על כן חשבתי להכין את רשימת האיומים שלי לכל אחת מהתגובות האפשריות של הגוף שלי:
Fight- דגדוגים.
אם נשלחת אצבע או נוצה לכיווני בכוונת דגדוג אפעל בכל דרך אפשרית ע"מ להשמיד את האיום בכל אמצעי בהישג ידיי/רגליי/פי וכו'... אפילו הוקדש פוסט לעניין- גבר רגיש.
Flight- פורסד בי.
או ליתר דיוק נוכחות כלשהי של גבר אחר בסיטואציה אינטימית. הרגליים שלי מייד יקחו אותי אל היציאה הקרובה כאילו דיילת אוויר בראשי מכווינה אותי לכיוון הנכון ללא צורך במצנח. או לחלופין קפיצה מיידית אל המסתור הקרוב כאילו אוייב מחופר פתח לעברי באש ואינני יודע אפילו איפה מקור הירי. פשוט דחף להיעלם מהסיטואציה. פוף.
Freeze- ברירת המחדל שלי.
אינסוף טריגרים שגורמים לי לתחושת שיתוק וקפאון. חיוך, פקודה, צחוק, כל מה שמביע היררכיה... שנים התביישתי בזה והתבאסתי מזה. בסוףשלמדתי גם איך להתמודד עם זה וגם לחבק את זה ולנשום עד ההפשרה.
מעניין אם אני מספיק מגניב במונחי כלוב כדי להתחיל טרנד... 😎
הכניעה המסמלת ע"פ רוב רגע של שבירה ושל חולשה נתפסת כמשהו מאד שלילי.
אבל האמת שיש בה בכניעה, בכניעה האמיתית משהו מאד משחרר.
כמו זרד שנופל מעץ הצפצפה אל מימיו הקפואים של נחל דן. ממקומו הגבוה והבטוח הוא פתאום רטוב עד קצה עליו, נסחף ונחבט בסלעים. באותם רגעים הקור והמכות שהוא חוטף הם לא מה שהופכים את מצבו לקשה. ההאיחזות בטוב שהיה לו כמה רגעים קודם לכן, התקווה האמונה והמאבק שהנה עוד רגע יד עדינה תמשה אותו מהמים ותניח אותו על הגדה החמימה להתחרדן בשמש חורפית מעט שקרנית אך מנחמת. המכות כואבות, אך לא כמו התקוות שלו שמתנפצות על סלע אחר סלע. המאבק גוזל את טיפות האנרגיה שהוא מצליח לגייס בכל פעם.
ואז ברגע אחד הוא מחליט להכנע. לוותר. להתמסר לשצף הגלים הקפואים. להבין את אפסיותו מול עוצמת הזרם. הוא נכנע ומבין שהנחל יעשה בו כרצונו עד אשר יימאס לו ממנו והוא יפלוט אותו באיזה עיקול סתמי. וברגע הזה הוא משתחרר. המכות אותן מכות, אבל אין מאבק, אין כאב של אכזבה ציפיות שבורות ותקוות שנגוזו.
רק קבלה, התמסרות, בלי געגוע לעבר על העץ, בלי מחשבה על הישועה הקרבה. חי ונסחף ברגע.
רק בשניה בה היה אמיץ מספיק להכנע.
אם כבר עסקינן בסצינות מגרות (ע"ע פוסט אחד למטה), הנה סצינה נוספת שראיתי מזמן ועלתה לראשי מתוך הסדרה המעולה "בית הקלפים":
בסצינה רובין רייט פן (ההורסת) מתיישבת ליד מיטת בית חולים בה שוכב המאבטח של בעלה- בכיר בממשל האמריקני (לא זוכר מה היה בדיוק תפקידו בעונה הזאת). המאבטח הנמצא על ערש דווי שלח לה הודעה כדי שתבוא לדבר איתו. במהלך השיחה הוא מתוודה על שנאתו לבעלה וההערצה/אהבה/כמיהה/השתוקקות שלו אליה משך כל 8 השנים שלו בתפקיד.
רובין (המהממת) מגיבה בתחילה במעין הלם מאופק. כמו אישה מין היישוב שנחשפת לוידוי שכזה מאדם גוסס ונעה בין הרצון פשוט לקום ולא לשמוע את דברי הבלע לבין כמובן הכבוד ואולי הרחמים לאדם השופך את ליבו מולה. היא לוקחת רגע לשקול את דבריה ואז מספרת על הצעת הנישואים הייחודית (מתוך הרבה אחרות) של בעלה שהיה היחיד שהבין אותה והציע לה את מה שהיא רצתה באמת ופשוט שם את הטבעת על אצבעה כי הוא ידע שהיא תגיד כן.
ואז היא נותנת את משפט המחץ "הוא גבר שיודע איך לקחת את מה שהוא רוצה". היא מנחיתה את המכה הזאת על אדם שעד לפני רגע החזיק סוד אדיר בבטן שנים ועכשיו מתוודה בפניה, שם את הלב על השולחן, מייחל לרגע נכסף של קרבה אליה רגע לפני שהוא עומד להפרד מהעולם....
היא נותנת לו עוד רגע קטן לעכל את מה שפגע בו, ואז מנחיתה את המהלומה הסופית כשהיא כורעת ליד מיטתו, מכניסה יד מתחת לשמיכה ומתחילה ללטף/לשפשף את האיבר שלו ושואלת אותו בלעג מרומז המחופש לרצינות תהומית אם זה מה שהוא רצה ודמיין. שפשוף רחמים, פתטי, אומלל, מקטין ומעליב באופן הכי קר ורומס שיכול להיות.
הוא מתחנן שהיא תפסיק והיא מפסיקה ואומרת לו שעכשיו גם הוא יודע את האמת שלה.
למה reverse cuckold? (קודם כי זה נשמע יותר טוב באנגלית מאשר קרנון הפוך ענייני לשון 2- קוקולד).
אם נפשט רגע את פרקטיקת הקקולד- הרי ששם הבעל הוא הגבר "הפחות ראוי". זה שלא זוכה לגעת, לקחת, לבעול. זה שמנת חלקו להשאר בצד המפנטז, העורג, המאונן. מולו עומד ה"בול" (הפר)- הגבר גבר האמיתי.
בסצינה כאן התפקיד התחלף. האישה מנפנפת בפניו של הצלע השלישית על הגבריות הנעלה של בעלה למולו. מציבה לו מראה גברית כוחנית ואף דורסנית אל מול ההססן המסתתר שהוא.
פשוט נפלא.
שצפיתי בה בכל תולדות הצפייה שלי על המסך הגדול והקטן (מלבד פורנו כמובן) הייתה בסרט "לבנון". סרט שמספר על צוות טנק במלחמת לבנון הראשונה וכמעט כל הסרט מצולם בתוך הטנק.
את הסרט במלואו ראיתי ממש מזמן. ולא, אין לי שום משיכה לגברים, בטח שלא מיוזעים ומטונפים בתוך טנק....
אבל יש שם סצינה בה אחד הלוחמים מספר על יום אחד בו המורה שלו בתיכון לקחה אותו הצידה וסיפרה לו שאביו מת מדום לב.
מי שרוצה לראות: (החל מדקה 48:35)
למעדיפות המילה הכתובה:
היא חיבקה אותו. הוא הרגיש את השדיים שלה וכמו בן 16 מצוי ישר עמד לו.
עמד לו כ"כ חזק שגם כל הדרך הביתה איתה הוא נשאר זקור, וכשהוא נכנס הוא נמנע מלחבק אנשים כדי לא להתפדח.
המורה שחשבה שזו תגובה מנטלית חזקה לאסון לקחה אותו לחדר ואמרה לו שזה בסדר לבכות. שישחרר ואז יהיה לו קל יותר.
והוא היה צריך להדגיש בפני עצמו במוחו שאבא שלו נפטר כדי להתחיל לבכות, רק כדי שהיא תחבק אותו שוב.
וכך היה.
ושוב עמד לו כשהחזה שלה היה מעוך נגדו, והזקפה שלו נמעכה נגד הבטן שלה.
והיא שיתפה פעולה, ואף התחילה לנוע כנגדו. ועודדה אותו לגמור.
וככה הוא גמר. ובאמת הוקל לו.
אני בטוח שיש מלא סצינות שעולות לראש של כל אחת.ד מכן.ם של סצינות מגרות יותר.
הסיבה שהסצינה הזאת כ"כ נחרטה בי היא בגלל ההזדהות העמוקה שחשתי איתו.
כשאני "למטה" אני הופך להיות ילד בן 16.
ילד בן 16 שמתרגש כל כך עד שהוא לא מסוגל לשלוט בזקפה שלו ומסוגל לגמור רק מחיבוק נכון.
וכן, גם בקולנוע אז כשצפיתי בסצינה עמד לי בטירוף.
מזל שהיה חשוך והיה עליי דלי פופקורן...
הכלוב רוחש וגועש סביב לוקטובר.
מביא פה תגובה שלי מדיון מלפני כמה שנים כדי להזכיר שאנחנו חוגגים שנה עברית חדשה ולתת כבוד לעברית:
אז הנה לוח השנה המלא של ועד הבדסם בארץ הקודש. שלא תגידו לא ידעתי לא שמעתי:
תשרי- "גומרי תשרי"- מגיע בכוונה מיד אחרי "נעול באלול"- אורגזמות כפויות עד שהזין נושר.
חשוון- "סוגדים לישבן בחשוון"- רימינג כל בוקר וכל לילה.
כסלו- "כואב בכסלו"- חודש חגיגה לסאדיסטים והמזוכיסטים שבינינו.
טבת- "חובט בטבת"- חודש הספאנקים, קיינים ומה שבא ליד.
שבט- "שבט מחווט"- חודש מחשמל.
אדר- "גם זין נחדר באדר"- חודש הסאונדינג העברי.
ניסן- "אתה ישן במחסן כל ניסן"- תזכורת שנתית להיררכיה בבית.
אייר- "לשון במקום נייר באייר"- בקטע סביבתי כן? https://images.thecage.co/phpBB/images/smiles/icon_smile.gif
אב- "חודש הדאדי העברי"- תודו שמתבקש...
אלול- "נעול באלול"- כאמור המקבילה של "לוקטובר"...
שנה טובה, ירבו סטיותכם כרימון
הועד
אם אין לי כלובון,
יש טעם בכלל בתפילת נעילה?
יש רבניות בקהל?
הלכנו לישון אחרי ערב נהדר בו היא באה על סיפוקה כמה וכמה פעמים ואני לבחירתה נותרתי משתוקק.
לקח קצת זמן עד שהגוף הבין שפורקן הוא לא יקבל הלילה ובבסוף צללתי לשינה עמוקה.
אינני יודע כמה זמן עבר אבל בתוך השינה העמוקה לפתע הרגשתי מגע שמעיר אותי.
התגובה הראשונית כמובן של מי ששנתו מופרעת הוא לקפוץ בכעס וטרוניה. מה יותר מזלזל מלהחליט בשבילך מתי נגמרה השינה שלך?
מהר מאד אני מרגיש שהיא הצליחה להשחיל את ידה מתחת לצווארי.
היא מרגיעה את הקפיצה בחיבוק, כששדייה ופטמותיה נצמדות אל גבי וידיה מלטפות את החזה והבטן שלי.
נשיקות רכות בצוואר מפייסות אותי תוך שברירי שנייה. רסיסים של מציאות מסתננים אל עולם החלומות בו עדיין רובי שקוע. הגוף עוד רדום לחלוטין.
הליטופים הנעימים נמשכים זמן מה ואני מרחף בין מציאות לחלום. שוקע וצף לסירוגין.
לפתע אני מרגיש ללא שום הכנה את האיבר הסיליקוני שלה, נדחף אל בין פלחי ישבני, מרוח במעט ג'ל סיכוך קריר.
אני מופתע לחלוטין, קופץ כאילו הכיש אותי נחש.
היד שחיבקה אותי עתה לופתת את גרוני, מעט חונקת, מכניעה.
אני רוצה להבין מה קורה, למה עכשיו ומה פתאום? אני הרי שקוע בשינה, אני לא במוד בכלל ולא לדבר על זה שאני לא נקי ואני צריך פיפי ו......
שניה לפני שאני מצליח להוציא הגה, היד השנייה דוחפת חתיכת בד אל תוך פי. אני מניח שאלו תחתונים משומשות שלה לפני הגדול המרקם והטעם.
אני משתתק והיא ממשיכה בשלה.
הראש כבר טס, הגוף עוד מנומנם לחלוטין. האיבר שלי שתמיד זקור בקרבתה עדיין רפוי ועייף.
הישבן שלי מתקשה לשתף פעולה מתוך שינה אבל היא נחושה. מכוונת את האיבר שלה ודוחפת אותו לאט לאט לתוכי.
כשהיא מצליחה לחדור היא נכנסת לאמוק של זיון בועל וחזק. 180 מעלות מהרוך שהעיר אותי משנתי לפני כמה רגעים.
אני מנסה לשלוח יד לאחור, להאט את התנועות שלה אבל היא תופסת את ידי ומקבעת אותה מלפנים.
הכאב מעיר את גופי ואני זולג מעולם החלומות למציאות שנכפתה עליי פתאום.
אט אט הכאב הופך לתחושה שממלאת אותי. הלהט שלה לבעול אותי מציף אותי בתחושה של ברות מזל.
הייחום שנותר בי מהערב קודם פורץ מאיזה מעיין שהקידוחים שלה ביקעו.
היא שולחת יד ומרגישה שמצב הזקפה שלי השתנה.
בשלב הזה היא לוקחת את הכרית שלי, דוחפת אותה לכיוון המפשעה שלי ומשכיבה אותי על הבטן.
הזקפה על הכרית והיא גוהרת מעליי, נכנסת ויוצאת ומשעינה את כל משקלה שמתנקז לאגן שלה שנמחץ על שלי.
התחתונים שלה בפה שלי כבר מלאים ברוק.
אני מתחיל לנהום ומנסה לומר משהו.
היא יודעת מה אני רוצה לומר ופשוט שמה את ידה על הפה המלא והמרייר שלי וממשיכה בשלה.
תוך כמה רגעים אני מתפתל תחתייה בנהמות והכרית מתמלאת כולה בגמירה שאינני זוכר כמה ימים המתינה להשתחרר.
היא יוצאת ממני. שולפת את התחתונים שלה מהפה שלי.
מסובבת אותי אליה. היא מחייכת, מתנשפת. יפה ומרוצה.
היא מנשקת לי את המצח ומרימה את הכרית המטונפת חזרה לאיזור הראש שלי.
היא מסמנת לי להניח את ראשי בדיוק במרכז הבלאגן.
אני המום, מובס, מאושר, מבולבל, מרחף, מובך, נגעל.
בליל של רגשות מציף אותי כשהיא אומרת לי שעכשיו אני יכול לחזור לישון והיא כבר חוזרת.
