מטפטף מילים

למרות שאני הרבה שנים בעולם הזה ובכלוב, רוב חיי הבוגרים למעשה, עדיין חוויתי שליטה בעיקר מרחוק ובפנטזיה.

אני כמו אקדמאי של עולם השליטה. הרבה ידע תיאורטי, מעט נסיון מעשי.

קלטתי שלמדתי עם השנים המון דרכים מעניינות לגמור (או להגיע למצב בו הייתי חייב לעצור את עצמי שניה מגמירה) וחשבתי שזכות הציבור לדעת.

אז, הרי החדשות ועיקרן תחילה:

1. לקשור את האיבר והביצים

2. חיכוך בכרית/מזרון/בין מזרונים

3. לשכב על עפרון בפופיק

4. להעביר ציפורניים על הירכיים

5. להכניס ידית מברשת שיניים מאחורה

6. לעשות פלאנק

7. לשים שקית אפונה עדינה קפואה על האיבר

8. לדחוף את החבילה אל מאחורי הירכיים וללחוץ

9. לזיין אוויר

ולחדשות בהרחבה (למי שמתעניינ.ת):

1. אי שם בתחילת דרכי, עוד כשהייתי נער, מישהי הורתה לי איך לקשור את האיבר והביצים. אולי היו שם גם אטבים. מההתרגשות, עוד לפני שהגעתי בכלל למגע כלשהו גמרתי. כמובן שנבהלתי וסגרתי את השיחה. סליחה לך מי שלא היית...

2. אין הרבה מה להוסיף, לא מעט שולטות מתחברות לאקט המביך הזה.

3. יש הרבה מה להוסיף. בקצרה- מישהי ששלטה בי מרחוק ונהנתה להכאיב בצורה מאד ספציפית של חפצים חדים בפופיק המחוזקים עם חגורה והפעלת לחץ/מכות על החפץ. מצאתי את עצמי פעם שוכב על העפרון וגומר מזה. עם השנים לצערי התברר שככה"נ היה מדובר בגבר דוחה (לינק).

4. אחרי טיזינג ארוך מצאתי את עצמי על הקצה ו"משמר" את תחושת הקצה ע"י העברת ציפורניים על הירכיים. קצת עמוק, כמו נסיון שריטה קל. החזקתי ככה אני חושב יותר מדקה-שתיים ובסוף הבאתי את עצמי לגמירה רק ככה.

5. גילוי הגמירה האנאלית כשידית המברשת נכנסה לעומק הנכון פשוט גמרתי. (לא היו הרבה נסיונות עצמוניים. 0 נסיונות עם פרטנרית.)

6. כן. פלאנק. עשיתי פלאנק במצלמה מול מישהי. כשעמדתי להשבר היא אמרה "עוד" או "עוד קצת" (לא ממש זוכר). רק זוכר שהרגשתי שמשילוב מאמץ הבטן והדרישה/ציווי שלה כמעט גמרתי והייתי צריך לעצור את עצמי.

7.בנסיון לצנן חרמנות מישהי דרשה/ציוותה שאשים שקית אפונה עדינה על האיבר הבוער. לא עבר הרבה זמן עד שהעפתי אותה מעליו כי הרגשתי שאני קרוב לגמירה.

8. פשוט התחשק למישהי שאנסה ככה, וזה פשוט עבד. וזה היה מעניין למען האמת ודרש לא פעם ריכוז, מאמץ ולא מעט זמן. 

9. בנסיון שלי לגמור ללא שום גירוי פיסי. צפיתי בפורנו. שעות של טיזינג. בסוף המשכתי להקשיב לפורנו, עצמתי את עיניי. עירום על הגב ובלי שום מגע כלל. התרכזתי וזה קרה.

נראה לי וטרם בדקתי:

חיבוק

שבוע טוב, מלמד ומענג

ליק

זה לא ההשפלה שיש באקט הזה

זה לא ההמשלה שלך לרצפה

זה לא ההיררכיה שנוכחת בצורה כ"כ מוחשית

זה לא תחושת ההחפצה והשייכות

זה לא הריח, הטעם או המגע

זה לא זה שהכי גבוה שלך היא הנקודה בה היא רק מתחילה לצמוח

זה לא החשמל הישיר שזורם מהתחושה בפניך ישר למפשעה

זה השקט

זה השקט שכל אלה יוצרים יחד במוח שלך

זה שקט מהסוג שיש רק בקרקעית הים

זה שקט שמרגיש כאילו הלכת בג'ונגל סבוך ורועש מלא קולות של חיות שונות ומשונות.

והרעש מחריש אוזניים ואתה אבוד ונחתך מענפים בדרך לשום מקום.

ואז אתה יוצא ברגע לעמק רחב שוליים עם עשב ירוק ורך ושקט ורוח קלילה שמלמטפת וכל תחושת האימה מתפוגגת בשנייה-

בשנייה שכף רגלה מונחת על פניך.

ושער למימד אחר נפתח

והמוח שלך עובר דרכו למציאות מקבילה

בה אין זמן ומרחב

יש רק שקט

(*נראה לי... חוויתי את זה רק פעם אחת וממש מזמן. אבל אם זכרוני אינו מטעה אותי, לא שוכחים את השקט הזה)

גיף להמחשה

גיף נוסף להמחשה

לא מספיק מומחש???

שבוע שקט שיהיה

ליק

הקדמה: 

איבר המין הזכרי מזדקר כתוצאה מגירוי ע"י מילוי של גופים הנקראים הגופים המחילתיים והגוף הספוגי. אלו גופים גליליים המורכבים מחללים עטופים בשריר אשר עובר הרפייה במהלך גירוי ומאפשר מילוי ואגירה של דם וע"י כך התנגדות לכוח המשיכה (של כדוה"א... כניעה לכוח המשיכה לפרטנר). 

כמו בשאר הגוף עוריקיקים קטנים מספקים דם וורידים מנקזים אותו. יש זוג ורידים שאחראי לנקז את הדם מאותם גופים מחילתיים. ניתן להרגיש אחד מהם בגב הפין (בחלק העליון).

מצרכים:

1 איבר מין זכרי זקור.

תיאור הניסוי:

א. הניחי 2 אצבעות על גב הפין (חלקו העליון).

ב. בידך השניה- לחצי על כיפת האיבר הזקור ע"י מיקומה בין האצבע לאגודל. (עוצמת הלחיצה- לפי טעם אישי).

ג. כעת תוכלי להרגיש איך הדם מתנקז מהפין דרך הוריד וזורם לך חזרה אל הגוף מתחת לאצבעות. תחושה קצת מוזרה ודי משעשעת.

המלצה- חלוק מעבדה יכול ממש להוסיף לאווירה ולסיטואציה :)

אנג'וי יור סיינס

(פוסט ישן שהפוסט הזה הזכיר לי)

ליק

במשך שנים ארוכות לא יכולתי לראות, לדמיין ובטח לא להתגרות מסיטואציות בהן גברים שולטים בנשים. גם כשניסיתי לצפות בסרטונים כאלה זה החזיק גג מספר שניות.

זה תמיד התחבר אצלי לעולם הפטריאכלי, השוביניסטי המפוצץ טסטוסטרון, אגו וגבריות רעילה.

ראיתי בצד הזה של עולם השליטה מקום עבור גברים עם בעיה עמוקה בתחושת הערך העצמי שחייבים להחפיץ ולהקטין אישה כדי להרגיש בעלי ערך.

עברו הרבה שנים מאז נכנסתי לעולם הזה ובכמה השנים האחרונות, בעיקר בגלל היכרות עם מעט נשים פה באתר עם משיכה לשני הצדדים הצלחתי לפתוח את הראש ולראות את הצד הזה באור קצת אחר.

הבנתי שכשאני מכליל כך את עולם המיילדום אני למעשה נמצא בתפקיד השוביניסט הפטריאכלי בראותי את הנשים הנמשכות לעולם הזה בהכרח כמנוצלות חסרות ישע.

גיליתי ולמדתי כמה חופש עוצמה ועונג אישה יכולה להפיק מבחירתה להתמסר לגבר הנכון, על כל העינויים הכרוכים בכך.

עכשיו זה לא שגיליתי בעצמי איזה צד שולט (אין, לא קיים, בדוק...) וזה לא שזו הפכה להיות אחת מקטגוריות הפורנו השכיחות במחוזותיי, אבל לעתים אני רואה איזה סרטון ממש טוב ומוצא את עצמי לא מסוגל להוריד ממנו את העיניים.

כשניסיתי להבין מה מושך אותי בסרטונים האלה הבנתי שהמילה הנכונה היא- קנאה. קנאה כפולה אולי.

מצאתי שאני ממש מצליח להתחבר לנשלטות בסרטון (כשאני מאמין להן) ומצאתי את עצמי מקנא ביכולת שלהן לספוג מכל וכל השפלות כאב וכו' ובד בבד לחוות עונג עילאי בגלים גלים  אני חושב שבהכללה גסה היכולת של נשים לספוג ולהכיל גדולה משמעותית משלנו העאלק מין החזק.

מהצד השני איני יכול להתכחש לקנאה בגברים בסרטונים האלה, שאינם נרעדים אל מול היופי הנשי ועוצמתו אלא קרי רוח ורותמים ומנווטים אותו להנאתה והנאתם. שלא לדבר על היכולת של רובם לזיין כמו מכונות וללא הפסקה. 

(אולי ראוי לציין שאין בי שום עניין להיות משומש ע"י גבר לעולם, הגברים בסרטונים האלה די שקופים לעיניים שלי).

בקיצור, אני ליקר, ואני לא בטוח אם אני סובל מקנאת פות או קנאת פין.

אבל נחמד לדעת שבעשרים שנה בערך בכלוב ועל אף שהעולם הזה הופך אותי לא פעם לילד בן 16 בתודעה, עשיתי צעד או שניים של התפתחות...

אין מנוי אז אין גיף.

לא נורא, גם ככה מיילדום... :)

שבוע טוב, 

ליקר

נתקלתי פתאום בקטע הקצר הזה מתוך ראיון של מאיר אריאל. 

"יש לי נטייה להפגין תבוסתנות, רכיכות, שבירות, ולפחות לתקופת זמן באמת, לשתוק".

קודם כל נדהמתי. נדהמתי מהכנות. חשבתי לעצמי כמה אומץ צריך כדי להתוודות בראיון כזאת פתיחות על תכונות הנתפסות כחלשות, בטח בעולם הגברי ועוד ממי שכונה "הצנחן המזמר".

וזה היכה בי כי זה גרם לי לחשוב על הבדסם שלי. כל חיי קיבלתי סופרלטיבים מהסביבה שלי על מי שאני ומה שאני ועל העוצמות שבי. וזה מעולם לא התיישב לי עם איך שאני רואה וחווה את עצמי.

וחשבתי מה אם בעצם עולם השליטה הוא המקום עבורי להיות תבוסתן, רכיכה שבירה. תכונות שאני מרגיש שהן יותר טבעיות בי ובאות מעצמן לעומת כל אותן תכונות עוצמתיות שהייתי צריך לחצוב מעצמי ולטפח ולהציג לסביבה שלי. כי גם אני מול אישה עוצמתית ודומיננטית מוצא את עצמי מובס במשחק הכוחות ואז נוטה כמו מאיר, לפחות לתקופת זמן, לשתוק.

אז אולי כל מה שהמקום הזה בשבילי הוא מקום בו אני יכול לקחת את החולשות המובנות שבי ובמקום להלחם בהן להשלים איתן, לחבק אותן ואפילו להפוך אותן לחוזקות.

בעוד כמה ימים נגמר לי המנוי וגיליתי שזה כלל לא מפריע לי. ברור שזה נחמד, התראות וסגולות זה נוח ואם יש פה איזו שוגר מאמא שבא לה לפנק לא אומר לה לא... אבל משהו בראיון הזה הרגיש לי כאילו הוא בא בזמן. בא בזמן ונתן לי אפשרות להודות בפני עצמי, בקול רם בלב, על התכונות האלה שבי. ולתת מקום לאפשרות שאולי המיניות שלי לא חייבת להיות כרוכה בתחושות האלה. והוא בא בתקופה בה חשתי תחושת מיצוי מוזרה עם העולם הזה (כן, אני יודע שזה מוזר תחושת מיצוי למישהו שחי עולם בעיקר בפנטזיה) ועלו לי תהיות לגבי המקום שלי בו.

כמובן שישנה השאלה של אחרי כ"כ הרבה שנים, מה משנה מה פה הביצה ומה התרנגולת ואם בכלל אפשר להפריד בין הדברים? ימים יגידו...

בינתיים, אהיה בסדר עם להיות אפור, ולהודות בפניי בקול רם בלב - אתה לא חזק כמו שחושבים שאתה, וזה בסדר. ואולי אם אומר את זה מספיק ארגיש עם זה בסוף באמת שלם.

נגעתי אמנם פה ושם גם בבלוג בעניין הנשלטות מול הגבריות ה"קלאסית", אבל לא בכזאת ישירות חסרת פשרות והנחות. אז הנה מצאתי עוד משהו להודות עליו לאיש מלא ההשראה הזה. תודה על הכנות האומץ והפתיחות... הראיון למעוניינים.ות:

מאיר אריאל- פרנואיד מורשה

(הציטוט ב1:25 דקות)

וגיף (ממוחזר, אבל אני אוהב אותו, תתבעו אותי...) כדי להקליל וגם כדי "לחגוג" את סוף המנוי

אבל אני לא אוהב ונוהג להעלות פורנו לבלוג אם אין לזה קונטקסט. (הבלוג היה נראה אחרת אילו הייתי מעלה כל סרטון שממש אהבתי...)

אבל ביום אחד נתקלתי בשני סרטונים....

האחד יצר אצלי חיבור ישיר במוח לאחד הפרקים שהכי אהבתי בבלוג של סווריןן.

לצערי לא מצאתי גרסה חינמית לצפייה ישירה אז יש רק את הפריוויו.

https://l.clips4sale.com/clip/22942233

וזה הקישור לפרק המדובר- רוץ בן סוסי

ממליץ מין הסתם לקרוא את כל הבלוג כדי להבין את הקונטקסט של הפרק הזה...

(גיף לעצלנים:)

נכון גיבור טוב בסרט הוא אחד שאפשר גם להזדהות איתו וגם להעריץ אותו? אז בסרטו השני מדובר בקולגה שממש הרשים אותי ביכולות שלו- לעבור ממצב של זקפה מתוחה ומטפטפת (בכמות מאד מכובדת) חזרה למצב רפוי תוך כמה שניות. (נשגב מבינתי איך אפשר לעשות את זה, בייחוד בתור אחד שסבל לא מעט בחייו מזקפות בלתי נשלטות (זה אולי יכול להיות מדליק בזמן סשן, קצת פחות בתזמונים ומקומות לא מתאימים...)). לא מת על סגנון הסרטים האלה בלשון המעטה, אבל הסרטון הזה תפס אותי.

he CANT get hard or shell beat his balls

סופ"ש מתקרב.

תחזיקו מעמד.

ליק

אתמול בלילה כששכבתי לישון סידרתי מתחת לראש את הכרית. קצת קדימה, קצת אחורה. ואז כופפתי את העורף כך שהצוואר יהיה מעט מתוח והסנטר יהיה יותר למעלה.

ומשהו בתנועה הקטנה הזאת פתאום העיפה אותי למחוזות אחרים.

יכולתי להרגיש יד נשית שמכוונת את התנוחה שלי. מדייקת אותה. מעצבת אותה. מסדרת את הראש, הכתפיים, הידיים והרגליים. אפילו את האצבעות. לדיוק של מילימטרים.

ואני שכוב, עיניי עצומות, מתמסר לכיוון, מאמץ ומקבע כל תנוחה מחודשת של כל איבר וכל שריר קטן שהיא בחרה. כחומר ביד היוצרת.

והרגיש לי נכון והיה לי נעים ככה.

והתמלאתי שקט חמים.

ושקעתי לשינה מתוקה.

שבוע טוב,

מאחל לכולם.ן שבוע עם לא מעט רגעים של שקט חמים.

זה מצרך די נדיר בימינו...

ליק

*המוסיקלי

רוק

רוק כבד

רוק אלטרנטיבי

האוס

מטאל 

פופ

טראנס

קלאסי 

(ר)ג(א)יי

סווינג

צ'ילאאוט

אלקטרונית

לא משנה מה הסגנון שלכן,

רק שימו ווליום גבוה,

שהשכנים לא ישמעו את הצעקות 😈

שבוע טוב,

ליק

כיאה לפרח הנדיר שהיא, היא נולדה באביב.

לפני שנה לקראת יום הולדתה עלו בי שתי השורות הראשונות של השיר הזה.

ביום הולדתה שלחתי לה את מה שנבע ממני בעקבות אותן שורות. 

קראתי את זה שוב עכשיו, אני יודע שאני לא ביאליק, אבל אהבתי את מה שיצא, והחלטתי לשתף פה (בהסכמתה כמובן):

כָּל נַעַר חוֹלֵם לוֹ אִשָּׁה,
אֶת הָאִשָּׁה שֶׁיָּדַעְתִּי.
כְּשֶׁיָּדִי לִטְּפָה יְרֵכֵךְ,
אַתְּ הָיִיתָ זֹאת שֶׁנָּגַעְתָּ בִּי.
כְּשֶׁחָדַרְתִּי לְתוֹכְךָ,
נִכְנֶסֶת אֵלַי עָמֹק כִּפְלַיִם,
וְהוֹצָאַת אוֹתִי מִתּוֹךְ גּוּפִי,
לְרַחֵף בֵּין מִטָּה לַשָּׁמַיִם.

אַתְּ שְׁאִיפַת הָאֲוִיר הָרִאשׁוֹנָה,
עֵת לַאֲוִיר הָעוֹלָם יָצָאתִי.
כְּתִינוֹק מֻרְעָב נִשְׁלְחוּ שְׂפָתַי,
מְהֻפְּנָט פִּטְמָתְךָ יָנַקְתִּי.
עוֹד הָרֵיחַ שֶׁלְּךָ בִּנְחִירַי,
מִתְעוֹרֵר לַחַיִּים מֵעֵת לְעֵת.
עוֹד הַטַּעַם שֶׁלְּךָ עַל שְׂפָתַי,
כְּמוֹ זִכָּרוֹן חַי וּבוֹעֵט.

אֶת מָה שֶׁאַתְּ בִּשְׁבִילִי,
לֹא יוּכְלוּ לָקַחַת,
לֹא הַשָּׁנִים, לֹא אֱלֹהִים,
גַּם לֹא אֶת אוֹ הַשָּׂטָן שָׁם מִתַּחַת.
וְהִתְגַּלְגַּלְנוּ זֶה בְּזוֹ,
וְהִתְגַּלְגַּלְתִּי מִגֹּלֶם לְפַרְפַּר.
וְהַלְוַאי, הַלְּוַאי שֶׁסִּפּוּרֵנוּ,
בַּגִּלְגּוּל הַבָּא יְסֻפַּר.

והיו גם תמונות, אבל הן יישארו לעינייה בלבד :)

ולכבוד חג האלילה- אוסף של כל הפוסטים עליה/בהשראתה בבלוג שלי בסדר כרונולוגי:

1. מישהי פעם

2. חלום בתחילת היום

3. חוויה חוץ גופית

4. אדם צובר זכרונות

5. חלום בתחילת היום 2

6. תרגיל במיקוד המיינד

7. אני בטוח שאתם תוהים

8. התנייה מעניינת...

9. מיצים (או אתגר הדיאלוג)

10. חלום בתחילת היום 3

11. safe word

12. מילים שאני מקווה...

13. היררכיה

14. חלום בתחילת היום 4 (חיבוק)

15. חלום בתחילת היום 5 (לא מיני)

16. בתול בן 40

17. חלום בסוף היום

18. אלילה, במלוא מובן המילה

19. חוויה חוץ גופית 2 (חצי שעה)

מזל טוב אלילה,

תודה ליקום שהביא אותך.

שבוע טוב,

ליק

נכון בסדרות וסרטים יש את הרגע הזה שאירוע או משפט מקריים גורמים לגיבור להבין משהו מרכזי בעלילה? (האוס אולי הסדרה הכי טובה לדוגמה הזאת)

אז היה לי רגע כזה היום, תו"כ נהיגה. אני צריך לנהל שיחה לא נעימה עם אדם קרוב. חשבתי על הנטייה שלי להתחמק משיחות על נושאים רגישים. כלומר, אני אוזן קשבת נהדרת, גם לנושאים הכי רגישים והסביבה שלי יודעת את זה. אבל את זה אני עושה נהדר כשאני מחוץ לסיטואציה. אם אני חלק ממנה תמיד אעדיף להמנע, להתחמק, לוותר, להקריב וכו' מאשר להתמודד איתה.

ואז חשבתי על הנטייה הזאת באחד הנושאים החשובים לאדם- יצירת קשרים אינטימיים. וזה גרם לי לחשוב על עד כמה החשיפה המוקדמת שלי לעולם הוירטואלי עודדה את אותה נטייה להתחמק. כי הרי למה לי לנסות לגשת לנערה שמוצאת חן בעיני ולהסתכן בדחייה כשאפשר לדבר עם דמות אלמונית באינטרנט ולא להסתכן. (כן, ברור שזאת תפיסה ילדותית שלא לוקחת בחשבון שיש אדם בצד השני של המקלדת. לא גאה בזה אבל הייתי פעם כזה בצעירותי...) בריחה מהמציאות בלחיצת כפתור.

אני לא באמת יודע אם זה היה משנה, אבל זה גרם לי ממש לתהות, מה אם היו ממציאים את האינטרנט כמה שנים מאוחר יותר? האם ואיך זה היה משפיע על חיי אילו לא הייתה לי את אותה פינה סודית ומלוכלכת בחדרון קטן ללא דלת בבית ההורים? האם זה היה דוחף אותי להתמודד עם מצבים אינטימיים או מוקדם יותר? ולא רק מצבים אינטימיים, אלא כל מצב מאתגר שמוציא מאיזור הנוחות. האם הבטחון העצמי שלי היה נבנה מוקדם יותר? או אולי המצב היה חמור יותר והייתי רק מסוגר יותר לולא אותו מפלט? לולא אותה רשת בטחון (ראיתן מה עשיתי כאן?) אינטימית מחד ומרוחקת מאידך?

וכמובן, אם ומתי הייתי מבין שאני נמשך לשליטה נשית? מה הביצה ומה התרנגולת...?

אולי אני צריך באמת ללכת להאוס שייתן אבחנה...

כלומר לקאדי...