מטפטף מילים

נכנסתי לעולם הזה בגיל צעיר מאד (לינק אהוב 1 בפרופיל). אני חושב שהמשיכה הראשונית שלי הייתה אפילו קצת הגיונית. הייתי נער סקרן, בעל אופי מרצה מטבעי, שחיפש נשים מובילות, בוגרות ומנוסות שיקחו אותו יד ביד תחת חסותן והדרכתן אל תוך עולם התענוגות של המבוגרים.
נכון שהגיוני? לרצות לרצות ולהמשך לנשים שיראו לך- איך?
הקטע הוא שעם השנים על המשיכה הבסיסית וההגיונית הזאת התלבשו עוד כל מיני רצונות וצרכים קצת פחות הגיוניים. 
המוביל שבהם הוא המשיכה והכמיהה לרוע. אין משהו הגיוני בלרצות שאדם יהיה רע אליך. על אחת כמה וכמה למצוא את עצמך מעורר מזה כל כך. כמו שאתה לא מעורר משום דבר אחר. כשאני מרגיש את זה, את המשיכה לרוע של האחרת, אני מרגיש מעין התרגשות אחרת שקשה מאד לתאר, קצת מרגיש מסומם למרות שמעולם לא ניסיתי אז לא יודע לומר בוודאות... אבל כשאני חושב על זה, רציונלית, אני חושב שזה די... דפוק.
ואולי זה חלק מהעניין של הדרופ אחרי גמירה- כשכל ההצפה המוחית וסערת הרגשות נעלמת והמציאות הרציונלית פתאום מכה לך בפנים ואתה מרגיש- דפוק.

אני קורא פה בבלוגים ורואה סרטים של רמות שונות של רוע ואכזריות ולא פעם המוח שלי שלי הולך מכות עם עצמו כשצד אחד מרחם על אותו אחד שסופג את הרוע והצד השני מייחל כל כך להיות במקומו. אם אנסה לתאר את כדור השלג שהחמיר את המצב עם השנים זה יהיה משהו כזה:

רואה/קורא על אקט מרושע: אוי איזה מסכן, למה שהוא ייתן לה לעשות ככה? ועוד ירצה את זה?

שעות/ימים אח"כ: המממ האמת שכמה שזה מרושע יש בזה משהו מדליק...

שעות/ימים אח"כ: מזדקר רק מלחשוב על זה.

וחוזר חלילה...

הלוואי ויכולתי לנקות את המשיכה לרוע הטוב הזה.....

https://femdomdays.net/wp-content/uploads/2019/01/Femdom-Punishment-00.gif?189db0&189db0