למי מכם/ן שלא קורא/ת את בכוח המוח, (מה נסגר אתכם/ן??? וגם- עד כאן ההומאז' שלי לגברת מיכאלי) אז זה הפוסט המקורי:
https://thecage.co.il/blog/userblog.php?postid=1126779&blog_id=51260
וכך אני ראיתי את זה מנקודת המבט שלו:
אני לא בטוח איך הפסדתי בהתערבות הזאת. הייתי בטוח שאני צודק... האם יכול להיות שתת המודע שלי היתל בי כדי שאפסיד כי זה מה שרציתי באמת? כך או כך חשבתי לעצמי שמקסימום אם אפסיד זה לא יהיה כזה נורא... מה כבר יכול לקרות כשאהיה אסיר שלה ל48 שעות? גם ככה אני רוצה להיות קרוב אליה.
כשהיא אמרה שהיא צריכה לצאת לקצת מאוחר יותר הנהנתי ושכחתי מזה. כשהיא התחילה להתארגן נזכרתי בזה.הייתי מהופנט לראות איך היא לובשת את הלוק המהודק הזה שלה. חושב לעצמי שצריך לשדר אזהרה לעולם לפני שהיא יוצאת אליו ככה. תו"כ תהיתי לאן היא הולכת. חשבתי שהיא בטח קבעה עם דנה חברתה הטובה לקפה. מאד הופתעתי כששמעתי קול גברי בוקע מהטלפון בזמן שהיא מצחקקת ומכווינה אותו אל הבית. ניסיתי לשאול למה ולאן אבל היא שלחה לי את המבט המקפיא הזה שלה. קפאתי. שתקתי.
השעה הייתה שש בערב. היא ליטפה אותי לפני שעזבה. כל כך יפה, כל כך קרובה. הריח המשכר שלה ממלא את אפי כך שיספיק לדקות הקרובות אחרי שתצא. היא מזכירה לי שהיא לא רוצה שאעשה כלום מלבד לחכות לה. מלא שאלות קופצות לראש אך הן נשארות איתי כשהיא יוצאת לה לדרך.
מה זה אומר לא לעשות כלום? בטח לא רוצה שאראה טלוויזיה או אקרא ספר. או קיי. אבל מה עם לסדר קצת? לשטוף כלים? היא בטח תרצה את זה לא? לא- היא אמרה כלום מלבד לחכות לה. במשא ומתן ביני לבין עצמי אני מחליט- מותר לאכול, לשתות ושירותים. חוץ מזה כלום. כן, לזה היא התכוונה.
אני נשכב על הספה ומביט על שעון הקיר הגדול שנמצא מולי. תיקתוקו מהדהד בבית השקט ואני תוהה- האם תמיד היה פה ולא שמתי לב אליו? או אולי הוא חדש פה? אם חדש- האם שמה במיוחד לרגע הזה?ידעתי שהיא בטח לא תחזור לפני שמונה-תשע. שכבתי על הספה והמחשבות צפו. בל פעם שהמחשבה על הגבר הזה- איך הוא נראה? מי הוא? מה הם עושים? צצה מיד העפתי אותה. שקעתי בזכרונות על רגעים יפים איתה.
לפתע התעוררתי בבהלה. רבע לתשע. לא שמתי לב שנרדמתי. היא תכעס שישנתי? זה נחשב שרימיתי? אספר לה והיא תחליט. אני קם ושותה כוס מים. לא נראה לי שהיתה רוצה שאכין קפה. תיאבון כלל לא היה לי. הייתי מתוח מדי. הסתובבתי בבית. סופר מרצפות. כל רעש של רכב בחוץ מקפיץ אותי לחלון לאכזבה אחרי אכזבה.
השעה כבר עשר ורבע. מתחילות לצוץ לי מחשבות- מה? היא תבלה את הלילה איתו? אין סיכוי. היא לא תעשה את זה. או שכן?כשהשעון מראה עשר וחצי אני כמעט מאבד את זה. רכב מאט ליד הבית, וממשיך לסוע. אני מסנן קללה. 5 דקות אחר כך רכב אחר עוצר ליד הבית. הבן זונה יוצ ופותח לה את הדלת. היא נושקת לו על הלחי ומתקרבת אלי. השיער שלה פזור. גם תחת פנס הרחוב אפשר לראות כמה היא יפה וזוהרת. הלב שלי פועם חזק ומהר. רוצה לבקוע החוצה מבית החזה.
אני לא יודע מה לעשות עם עצמי מרוב התרגשות. היא לא השאירה לי הוראות איך לחכות לה. הלכתי אחרי תחושת הבטן וירדתי על ברכיי. כבר שמעתי את הצעדים שלה מעבר לדלת. נשבע שאם היה לי זנב הוא היה מכשכש עכשיו. עמד לי. ברור שעמד לי. כל כך חיכיתי שהיא תחזור כבר. היא פתחה את הדלת. כמה היא יפה. איך זה ממשיך להפתיע אותי כל פעם מחדש.מהעמידה שלה ישר הבנתי שהיא שתתה לפחות שתי כוסות, אולי 3. פתאום אני קולט שהשיער שלה לא רק פזור, הוא קצת פרוע ומבולגן. תחושה אחרת התחילה להשתלט על האיזורים בגוף בהם שלטה ההתרגשות עד לפני שניה. עיני התמלאו נוזלים ודמעה אחת זלגה לי על הלחי מבלי שיכולתי לעצור את זה.
היא חיבקה אותי אליה. הריח המשכר של הייחום שלה היה מוכתם כולו בריח החריף של הזרע שלו. לא היה מקום לטעות. אפילו מראה השפתים התפוחות שלה שהיה משוש חיי לא הצליח לעמעם את סערת הרגשות בה הייתי. כל המחשבות אותן הדחקתי קודם התפרצו בבת אחת. הוא מזיין אותה בראשי במלא תנוחות בו זמנית. גומר בתוכה ועליה. ואני פה מול הזרע שלו שמרוח עליה. אני נגעל, נעלב וכועס מצד אחד ומצד שני כל כך כל כך שמח שהיא חזרה. בא לי לקום ולצאת או לפחות להפנות לה את הגב. אבל אני לא מסוגל לעשות דבר מלבד להשפיל את מבטי ולסנן "חיכיתי לך".היא ליטפה אותי ואמרה "אני יודעת. ואני חזרתי". הליטופים הראשונים אפילו קצת הכאיבו. אבל לא יכולתי לזוז.
מלטיפה ללטיפה הרגשתי שהכעס מתמוגג ואני מתמסר למגע שלה. כמה טוב שהיא חזרה. זה כל מה שחשוב.