מטפטף מילים

נתקלתי בסרטון הזה והוא גרם לי לחשוב:

גדלתי גם אני על הנרטיב הזה. לא לנצל בחורה שיכורה. זה לא דרך הג'נטלמן, זה לא לעניין, זה אסור. התנהגתי כמו שהאח הגדול שהוא מדבר עליו התנהג.

ואז חשבתי לעצמי על איך היום אני מסתכל על דברים כבר קצת אחרת. הרבה בזכות הכלוב. כבר לא מחלק אוטומטית את תפקידי הזאב והאיילה לפי המגדר. 

זה לא שלא ברור לי היום שיש ניצולים של נשים שיכורות למעשי זוועה שכמובן ראויים לכל גינוי. יש מקרים שבהם נחצים קווים מאד ברורים שהחוק מרחם מדי על מי שחוצה אותםץ

אבל ראיתי את הסרטון, חשבתי על המקרה הספציפי הזה. בהתחלה כעסתי על הבחורה על כל המסרים הכפולים. אחר כך קצת ריחמתי עליה.

חשבתי לעצמי שאת כל ה"לא יקרה בינינו כלום" היא אמרה כי היא הרגישה חייבת להגיד את זה, כי זה מה שמצופה ממנה, בזמן שמה שהיא באמת רצתה היה לשחרר עכבות ולשכב עם הבחור.

אשמח לתובנות, הערות והארות 

אם כבר הנושא קשור לטיפה המרה, אסיים בשיר שאני חושב להפוך להמנון שלי:

שבוע טוב, תהיו א.נשים טובים

ליקר