מטפטף מילים

לא, מעולם לא חשבתי שכל מה שאני עושה זה לשבת בבתי קפה (פשוט כי לא עשיתי את זה). גם מעולם לא נתתי לעצמי דרור לחיות כאחד שלא אכפת לו עם מי לישון ומתי לקום. ובכלל, לפחות פעם הייתי אחד כזה שכן אכפת לו מהרבה דברים.

אבל יש שורה בשיר הזה שתמיד תפסה לי את האוזן ועשתה לי משהו בבטן:

"ואיפה הילדות שלנו?
בתוך מחשב, בתוך אתר של כמה מופרעים
שכבר איבדו את הרצון שיהיו להם פנים"

כל פעם שהוא מתנגן ברדיו לא יכול שלא לתהות אם עברי דיבר על הכלוב... והאם אני אחד כזה מופרע, ללא רצון לפנים. 

(אילוסטרציה:)

שבת נהדרת, מלאה בקפה, או תה.

ליק