לפני שנתיים. 4 ביוני 2022 בשעה 5:47
לא, אין עלי כלובון (אל-זקף). על פניו אדם חופשי בארץ חופשייה לעשות מה שרוצה.
ועם זאת כלוא. כלוא בין סורגי המגבלות שבניתי סביבי. שהחברה בה אני חי עזרה לי לבנות.
והם בעצם שומרים עלי, ודואגים לי. אבל עם זאת כובלים אותי לרצפה.
וכשאני רואה את התמונה על המסך וכל מה שבא לי זה לקפוץ ראש לתוך המסך ולצאת מצידו השני, לידה, חופשי באמת למסור לה אותי.
ואני רוצה לקום מהרצפה הקשה עליה אני יושב בזמן שאני בוהה כמסומם בתמונה ולהושיט ידיי למפתחות הרכב.
אך היד לא מגיעה, היא כבולה באזיקים בלתי נראים לרצפה, פה בין קירות התא שלי.
ונשאר לי רק להמשיך לשבת ולבהות בתמונה פוערת העיניים שלה בתסכול מתוק.
ולטפטף את התסכול החוצה.