מהרגעים הכי אהובים עלי ביום הוא הרגע הזה במקלחת של סוף היום, בו הגוף נכנס לרפיון מתוק כזה, מוריד הילוך.
ואני לוקח את הסבון, מורח על כולי ומקציף.
ואז, אז יש כמה שניות של הנעים הכי נעים שיש. אחרי סיבון המפשעה אני מעביר אצבע/ות מלטפ/ות מרפרפ/ות במקום הכי נעים שיש למגע שכזה- שק האשכים.
ואם להיות יותר ספציפי בתוך זה- בחלק התחתון-אחורי של שק האשכים.
יש רגעים של חסד בהם המגע הזה כל כך כל כך נעים ומרגיע ומנתק מהעולם אבל הוא לרוב נמשך רק שניות. בשניות האלה העור רגיש למגע ברמה ששולחת למוח מעין זרם חשמלי שעושה צמרמורת מענגת שמטפסת במעלה הגב במהירות האור, עד שהוא מתחיל קצת "להתרגל". כבודם של האיבר בכלל ושל הכיפה בפרט במקומם מונח. אבל לפחות אצלי ההשפעה של הנקודה הזאת היא פשוט עוצמתית ברכותה. לאחר מכן אני נוחת וממשיך מטה במלאכת סיבון הגוף.
וזה כמעט תמיד לא מיני. כן כן, אפילו אחד כמוני, שסובל מזקפות בלתי נשלטות באופן כמעט פתולוגי, כמעט תמיד לא מזדקר מהאקט הכל כך נעים הזה.
רק לפעמים, כשאני אולי טיפה מגזים עם זה, ואז מתגנבת לה איזו מחשבה אירוטית, מתחיל לזרום דם לאיבר שמתחיל טיפה לגדול ולהתקשות.
וכשמגזימים- לרוב משלמים. כי כשסבון פוגש זקפה ואפילו חלקית, זה לא פעם נגמר בתחושה שורפת בפתח השופכה. כמו הכל בחיים, הכל עניין של מינון, אלוהים נמצאת בחורים הקטנים :).
סופ"ש רגוע רגוע לכן
ליק
