כשאני למטה המוח שלי נוזל.
זה מין מצב כזה בו אין יותר מדי מקום לתפקוד של האיזורים המורכבים של המוח. הוא הופך למעין ג'לי מעורפל שמסוגל לבצע מטלות מאד בסיסיות כמו להזכיר לי לנשום.
נדלק לו סוויץ' כזה, או יותר נכון כבה לו סוויץ' של כל הפעולות האקטיביות של מחשבה, יצירתיות, תחביר וכו' ורק האיזור הריאקטיבי קיים. המילים כן ולא הן המילים הכי קיימות שיש במלאי ברגעים האלה.
וכמו שכשאדם רעב רואה מזון בכל מקום, כל ענן נראה כמו קוראסון, כל ריח לא מוכר גורם לך לחשוב מה מתבשל, אז ככה זה גם כשהמוח נוזלי.
רק עם מין. וכל דבר שיכול לקבל משמעות מינית מקבל אותה.
ואז נוצר מעגל קסמים זדוני והמוח נוזל ומחמיר את הנזילה וזה מחמיר את הנזילה עוד יותר ועוד יותר.
והנוזלים עולים וגואים ומציפים. וזה מסוכן כשיש יותר מדי נוזלים במוח, זה הרי ידוע, ולעומת הסרטים המצויירים- שום דבר לא יוצא דרך האוזניים.
המזל הענק הוא שגוף האדם (או הבורא/ת) מצאו פתרון גאוני- ושמו שם למטה במפשעה חור ניקוז קטנטן, שסתום לחץ- שמאפשר למוח לנזול כמה שהוא צריך כדי לא להרוג את עצמו.
ישתבח שמה.
(נו כבר סופ"ש, בוא כבררר)