איפה זה מתחיל?
אולי זה משהו גנטי, אולי סביבתי, סביר ששילוב של השניים.
אבל אצל כל אחד בגיל צעיר מתפתחת נטייה מסויימת. נטייה לתגובה מסויימת אל מול משהו שנראה לנו יפה, רצוי, נחשק.
זה צעצוע, זה ממתק, זה פרח יפה, שדה ירוק, חיה מיוחדת, הילדה הכי יפה בגן.
אחד יראה אחו ירוק ופורח ויחשוב איך הוא בונה עליו ארמון ואחד יחשוב איך הוא מקיף אותו בגדר כדי לשמור אותו בדיוק איך שהוא, שדבר לא יפגע בו.
כמובן שזו סקאלה ארוכה אבל אם נשים את הנטיות הקיצוניות בכל צד של הסקאלה הן ייראו כך:
בצד אחד- התלהבות. רכושניות. יצר חייתי שבוער בתוכינו להשיג את הדבר הזה. אני ראיתי. אני רוצה שזה יהיה שלי. זה מגיע לי. זה יהיה בבעלותי.
בצד השני- השתאות. תמיהה אל מול הפלא שנגלה אל מול העיניים. תחושה של ברות מזל להיות חי ולראות את הדבר הזה. לרצות להיות קרוב. לפחד לגעת כדי לא לפגוע. לרצות לשמור עליו מכל משמר. סגידה.
אני חושב שזו הנקודה בה אדם מראה לראשונה את הנטייה שלו.
מחשבה שעברה לי בראש כמה פעמים אבל לא נאפתה לחלוטין...
אולי לפסיכולוגים כאן יש שם לדברים האלה? חידודים? תובנות?
