א ו ר פ ר א

טיפות
הגשם
נושרות
בדיוק
במקומות
בהם ירד
השלג בעירך.
והן עושות
כמעט אותו
דבר לאהבתי.

פעמיים כי טוב
או בכלל שלוש?

יום מלא שמש וטוב לאהובי ויקיריי:)

ואיזה מזל
שבשעור הריקוד
לא הייתי צריכה
לתת הסבר
לכתמים
הכחולים
סגולים
אדמדמים
שלאורך רגלי.

כתמי צבע
שמושפרצים
על רגלי כן
הציור שלי
מסמנים
את היד
החופשית
אבל גם
את הכאב.

העליצות.
מהידיעה הזו.
עושה לי
את היום
הלא יאומן הזה.
(שבו אני בדרך לעבודה טפי)

שבוע מופלא ליקיריי ואהובי. סימן בכריעה:)

מחצית שנה.
שתי תעודות.
תעודה ראשונה
לפיצי הפטפטן.
ונשאר רק
הנחת.
טפי טפי טפי.

היום שאחרי..
הגוף כואב הרבה יותר.
הנפש מתעופפת.
- את לא תתמכרי לי לאלימות נכון? הוא שואל.
- אלימות זה הבונוס אהובי.
השרירים התחת הכתפיים.
אבל שמחה בו..בנו.

-תגידי שאת
פרוצה.
תופס בנתח בשר
ומועך בכל כוחו
צווחה ונענוע ראש.
מוחץ שוב והכאב
אוחז בראשי.
מושך בשערי.
-שונאת את זה אדוני.
-באמת?
נגררת בשערי.
-רגליים פשוקות פרוצה.
מתבונן בעיני
כשההצלפות
האכזריות נוחתות.
נשימה נקטעת
השפתיים מתעוותות.
-תגידי מה את.
-פרפרית. ממלמלת.
תוקע אצבעות
בכוס הבוגדני.
-פרוצה אמיתית.
אצבעות בגרוני
כמעט מקיאה.
תנקי.
סטירה מצלצלת.
מצליף שוב.
דמעות מבצבצות.
-רוצה לשמוע.
-פרפרים הם חופשיים.
אסמן אותך לעד.
-משוגע.
הוא מקרב את האש.
רעד. ציפייה. והכלה.

- יש לך ביצים. שפחתי.

שיש עלי
טביעות
אצבעותיך.

האור
נעשה
רך. מלטף.
אתה
מסתכל
עלי
ואומר.
שמשאלות
יפות גם בלילה.

הדקות
מ
ת
ק
ת
ק
ו
ת
כל כך
ל
א
ט
שנדמה
שמנגנון
ההשהיה
השתבש.